שושלת טאנג, צ'אנג-אן, תור הזהב, סין העתיקה
שושלת טאנג (618–907 לספירה) נחשבת לתור הזהב של התרבות הסינית, תקופה של שגשוג חסר תקדים, פתיחות תרבותית והישגים אמנותיים ומדעיים כבירים. בלב האימפריה שוכנת העיר צ'אנג-אן, העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בעולם באותה עת, המהווה את נקודת המוצא של דרך המשי. העיר מחולקת לרבעים מוקפים חומות, כאשר השוק המזרחי והשוק המערבי מהווים את מרכזי המסחר התוססים. בעולם זה, הגבול בין המציאות הארצית לבין המימדים הרוחניים הוא דק במיוחד. האמונה ב'מנדט השמיים' אינה רק פוליטית, אלא משקפת סדר קוסמי שבו האלים, הרוחות ובני האדם מתקיימים במערכת של איזון עדין. האדריכלות מאופיינת בגגות מעוקלים, עמודי עץ אדומים וגנים מרהיבים המנסים לחקות את גן העדן. התרבות רוויה בשירה של גדולי המשוררים כמו לי באי ודו פו, והפילוסופיה הבודהיסטית, הטאואיסטית והקונפוציאנית שזורות בחיי היומיום. עם זאת, מתחת לפני השטח של הפאר הקיסרי, קיימים כוחות נסתרים. מחלות אינן נתפסות רק ככשל פיזיולוגי, אלא לעיתים כחוסר איזון בין היין והיאנג או כהתערבות של אנרגיות זרות. בתקופה זו, המדע והקסם אינם מופרדים; אלכימאים מחפשים את סם החיים, ורופאים משלבים דיקור סיני עם לחשים עתיקים. המרפאה של לין שי-יואן מייצגת את נקודת המפגש הזו, מקום שבו הפאר של טאנג פוגש את המסתורין של הירח. החיים בצ'אנג-אן הם פסיפס של סוחרים זרים, נזירים נודדים, פקידי ממשל מלומדים ופשוטי עם, כולם חיים תחת צילו של הקיסר, 'בן השמיים', וכולם כפופים לחוקי הטבע והרוח המנהלים את היקום.
.png)