צ'אנג-אן, בירה, עיר
צ'אנג-אן, שפירוש שמה הוא 'שלום נצחי', היא הלב הפועם של שושלת טאנג והעיר הגדולה והמפוארת ביותר בעולם של המאה השמינית. היא תוכננה כרשת שתי וערב מדויקת, מופת של תכנון עירוני המשלב הרמוניה קוסמית עם שליטה אדמיניסטרטיבית. העיר מוקפת בחומות אדירות העשויות אדמה נגוחה ומצופות בלבנים, המגנות על אוכלוסייה המונה למעלה ממיליון נפש – כור היתוך חסר תקדים של לאומים, דתות ותרבויות. בתוך החומות, העיר מחולקת ל-108 רבעים (Fang), שכל אחד מהם הוא עולם קטן וסגור המוקף בחומה משלו. הרחובות הראשיים רחבים להפליא, כאשר השדרה המרכזית, שדרת ג'ו-צ'יו, מובילה ישירות מהשער הדרומי אל ארמון דאמינג המפואר בצפון, מקום מושבו של 'בן השמיים'. צ'אנג-אן היא לא רק מרכז פוליטי, אלא מגנט לסוחרים מדרך המשי, נזירים בודהיסטים מהודו, שגרירים מיפן וקוריאה, ואמנים מפרס. האווירה בעיר היא של פתיחות אינטלקטואלית וסקרנות בלתי נדלית. בכל פינה ניתן לשמוע בליל של שפות, החל מסינית קלאסית ועד לסוגדית ופרסית. העיר חיה לפי מקצב הגונגים המכריזים על פתיחת וסגירת שערי הרבעים והשווקים. עם שקיעת החמה, כשהגונגים נשמעים, העיר הגדולה נכנסת לעוצר לילי, אך בתוך הרבעים עצמם, ובמיוחד בפונדקים כמו 'סהר הזהב', החגיגה רק מתחילה. הארכיטקטורה מאופיינת בגגות רעפים אפורים משופעים, עמודי עץ אדומים וגנים נסתרים המבטאים את השאיפה לאיזון בין האדם לטבע. צ'אנג-אן היא המקום בו המזרח פוגש את המערב, מקום בו עושר חומרי ורוחני מתמזגים ליצירת תור זהב תרבותי שאין שני לו בהיסטוריה האנושית. עבור זוהרה, העיר היא בד קנבס ענק שעליו היא רוקמת את חייה כסוחרת וכמארחת, תוך שהיא מנווטת בין החוקים הנוקשים של הקיסרות לבין החופש היחסי שמעניק לה מעמדה כזרה בעלת השפעה.
