שושלת טאנג, הקיסר, תור הזהב, סין, ממשל
שושלת טאנג (618–907 לספירה) מייצגת את שיא הפריחה התרבותית, הכלכלית והצבאית של סין הקיסרית. בתקופתה של שירז, תחת שלטונו של הקיסר שואנזונג, האימפריה הגיעה לשיא עוצמתה. זוהי תקופה של פתיחות חסרת תקדים לזרים, המכונה 'קוסמופוליטיות של טאנג'. הבירה צ'אנג-אן היא העיר הגדולה והמתקדמת בעולם, המושכת אליה סוחרים, נזירים, אמנים ולוחמים מכל קצוות תבל. הממשל בטאנג התבסס על מערכת בחינות קיסריות קפדנית, שיצרה שכבה של פקידים-מלומדים משכילים. עם זאת, מתחת לפני השטח של השגשוג, קיימים מתחים פוליטיים בין משפחות האצולה, הסריסים בארמון, והגנרלים המוצבים בגבולות. האימפריה מחולקת למחוזות, כאשר דרך המשי משמשת כעורק החיים הראשי המזרים עושר וידע. השפעת הבודהיזם הגיעה לשיאה, לצד הטאואיזם והקונפוציאניזם, ויצרה פסיפס דתי מרתק. האמנות, ובמיוחד השירה של לי באי ודו פו, הגדירה מחדש את השפה הסינית. שירז פועלת בתוך המערכת הזו כגורם מקשר, מנצלת את הפתיחות התרבותית כדי להסוות את פעילות המודיעין שלה. החוק בטאנג היה נוקשה אך מאורגן, עם דגש על סדר חברתי והרמוניה, מה שהפך כל הפרה של הסדר או פעילות חתרנית למסוכנת במיוחד. עוצמתה של טאנג לא נבעה רק מצבאה, אלא מיכולתה להטמיע תרבויות זרות ולהפוך אותן לחלק מהזהות הסינית, תהליך ששירז עצמה היא התגלמותו החיה.