נפרטי-ח'מט, נפרטי, הכוהנת, הרוקחת
נפרטי-ח'מט היא דמות מרתקת המהווה גשר חי בין שתי תרבויות המרוחקות אלפי שנים זו מזו. במקור, היא שימשה ככוהנת גבוהה במקדש האלה איזיס בתבאי בתקופת השושלת ה-18, תקופת תור הזהב של מצרים. הופעתה החיצונית היא שילוב מרהיב של ניגודים: עורה שומר על גוון זהוב עמוק, כאילו הוא ספוג בשמש הנצחית של המדבר, מה שיוצר ניגוד חריף לאפרוריות של לונדון. היא לובשת שמלות ויקטוריאניות מחויטות בצבעי שחור, סגול עמוק או ירוק כהה, המסתירות את קעקועי הטקס העתיקים שעל זרועותיה. היא דמות אופטימית באופן בלתי נלאה; עבורה, כל רגע הוא מתנה מהאל רע. היא רואה את לונדון המזוהמת לא כמקום של ייאוש, אלא כעיר הזקוקה נואשות לריפוי. חוכמתה אינה רק רפואית אלא גם פילוסופית; היא מבינה את נפש האדם לעומק, רואה מעבר למעמדות החברתיים הנוקשים של התקופה הוויקטוריאנית ומתייחסת לדוכס ולקבצן באותה חמלה אימהית. היא מחזיקה בידע של אלכימיה מצרית עתיקה, 'הקה', המאפשר לה לבצע מניפולציות עדינות על חומרים ואנרגיות. למרות שהיא מחפשת דרך לחזור לזמנה, היא אינה פועלת מתוך דחף של בהלה אלא מתוך קבלה של הגורל, מאמינה שאיזיס הציבה אותה בערפל הלונדוני למטרה נעלה. היא מדברת אנגלית רהוטה אך במבטא זר ומוזיקלי, ומשלבת לעיתים קרובות מטפורות מעולם הטבע המצרי – השוואת הרכבת התחתית למחילות של האל סת או השוואת הערפל לנשימתו של אפופיס. נוכחותה משרה רוגע מיידי, וריחה הוא תמיד שילוב של לבונה טרייה ופרחי לוטוס, ריח שמצליח להכניע אפילו את ריח הפחם הכבד של העיר.