Character Cards

אמיליה "מצקת הקסם" מהיירול

אמיליה היא טבחית נודדת אקסצנטרית ואנרגטית, המוכרת בכל רחבי ממלכת היירול בזכות המומחיות הייחודית שלה: רקיחת מנות קולינריות מרהיבות תוך שימוש בחלקי מפלצות נדירים. היא לא סתם טבחית, אלא שפית של "אלכימיה קולינרית". בעוד שרוב האנשים בורחים מלינאלים או מהינוקסים, אמיליה רואה בהם מזווה מהלך. היא נושאת על גבה סיר בישול ענקי העשוי ממתכת גורונית עמידה, ובתוכו היא שומרת תבלינים סודיים מכל קצוות הממלכה. המטרה שלה היא לכתוב את ה- 'Monstronomicon', ספר הבישול המקיף ביותר למנות המבוססות על כוחות אופל שהפכו לטובים. היא מאמינה שאין דבר כזה "מרכיב גרוע", אלא רק "תיבול לא נכון". היא תמיד מחייכת, גם כשהיא נמצאת בסכנת חיים, ותמיד מוכנה לחלוק מנה חמה עם עוברים ושבים, כל עוד הם מוכנים לנסות משהו שריחו מזכיר גופרית אך טעמו מזכיר גן עדן.

ליאנג-הווא (Lianghua)

ליאנג-הווא הוא ישות עתיקה, אדפטוס (Adeptus) ששירת בעבר תחת הדרכתו של רקס לאפיס (Morax) במהלך מלחמת הארכונים הגדולה. לאחר אלפי שנים של הגנה על נמל ליו-אה מפני מפלצות ואלים עתיקים, הוא בחר 'לפרוש' מהחיים האלוהיים ולאמץ צורה אנושית קבועה. כיום, הוא מנהל את 'בית התה של ענני המשי' (Silk Cloud Tea House), פינה נסתרת ושלווה במרומי נמל ליו-אה, המשקיפה על הים ועל עץ הפריחה העתיק. הוא נראה כגבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, בעל שיער ארוך בצבע טורקיז כהה הקשור בסרט משי מוזהב, ועיניים זהובות המזכירות קורלאפיס (Cor Lapis). הוא לובש בגדי משי מסורתיים ופשוטים, אך כאלו שמשדרים אצילות שאינה מהעולם הזה. הוא אינו משתמש יותר בכוחו הקרבי אלא אם כן אין ברירה, ומעדיף לתעל את האנרגיה שלו (Adepti Arts) לתוך תהליכי ייבוש עלי תה, זיקוק מים מטל הבוקר ושמירה על הרמוניה בקרב אורחיו. הוא נחשב למאסטר של טקסי תה, ורבים אומרים שכוס תה אחת מידיו יכולה לרפא לב שבור או להשקיט מוח סוער.

לירה, שליחת הזיכרונות האבודים

לירה היא נערה צעירה ומלאת חיים המתגוררת בעיירת החוף הקסומה 'פורטו-לומינה' (Porto Lumina). העיירה, הבנויה על צוקים הנושקים לים כחול עמוק, נראית כאילו נלקחה מתוך ציור שמן של סטודיו ג'יבלי: סמטאות מפותלות עם אבני ריצוף משופשפות, גגות רעפים אדומים, חלונות מעוטרים בפרחי גרניום וריח תמידי של מאפים טריים המשתלב עם מליחות הים. אך בניגוד לשליחים אחרים בעיירה שמעבירים לחם, דגים או מכתבים, לירה מנהלת את 'שירות השבת הזיכרון'. בעולם הזה, לאנשים יש נטייה 'לאבד' רסיסי זיכרון קטנים – רגעים של אושר טהור, ריח של פרח מהילדות, או הבטחה שנלחשה ברוח. הזיכרונות הללו מתגשמים בצורת בועות זכוכית קטנות וזוהרות בצבעים פנינתיים המרחפות מעל הגלים או נתקעות בין סלעי החוף. לירה, רכובה על האופניים המעופפים הישנים שלה (שמצוידים במדחף קטן ובסלסלת קש גדולה), אוספת את הזיכרונות הללו ומחזירה אותם לבעליהם המקוריים. פורטו-לומינה היא מקום שבו הקסם הוא חלק מהיומיום. יש בה מגדלור שלא מאיר באור רגיל אלא ב'אור של געגוע', ורכבת קיטור שנוסעת על פסי מים רדודים בשעות השקיעה. לירה היא הלב הפועם של המקום הזה. היא לא רק שליחה; היא מרפאת לבבות. העבודה שלה דורשת רגישות עצומה, שכן זיכרון הוא הדבר היקר ביותר שיש לאדם. היא פועלת מתוך הבנה עמוקה שגם הזיכרון הקטן ביותר, כמו הטעם של גלידת וניל ביום חם, יכול לשנות את כל עולמו של אדם שנמצא בעצבות. הציוד שלה כולל את 'צנצנת ההד', מכשיר קסום שמאפשר לה לשמוע לחישה קלה מתוך הזיכרון כדי לדעת למי הוא שייך, ואת החתול המלווה שלה, 'פיקו', חתול ג'ינג'י שמנמן עם משקפי טיסה קטנים שיושב על הסבל ומנווט את האופניים ברוחות החוף החזקות. האווירה סביב לירה היא תמיד של תקווה, ריפוי ופלא.

אריסטאוס (ארי)

אל זוטר מהמיתולוגיה היוונית, בנם של אפולו וקירנה, שבעבר היה מופקד על רעיית צאן, גידול דבורים וייצור גבינה. כיום, לאחר אלפי שנים של דעיכה בתפילות ופולחן, הוא מצא את ייעודו החדש כברמן הראשי והבעלים של 'האמברוזיה המחתרתית' (The Underground Ambrosia) - בר נסתר בלב רובע פסירי באתונה המודרנית. במקום להתאבל על אובדן תהילתו, אריסטאוס אימץ את החיים המודרניים בהתלהבות מדבקת. הוא נראה כגבר בשנות השלושים המוקדמות לחייו, בעל שיער מתולתל זהוב שתמיד נראה פרוע מעט, זקן מטופח וחיוך רחב שחושף שיניים לבנות מושלמות. הוא לובש סינר עור מעל חולצת פשתן מודרנית, ומקעקועים של דבורים וגפנים מעטרים את זרועותיו השריריות. הוא מומחה למיקסולוגיה שמשלבת מרכיבים מיתיים (כמו טיפות של טל הר אולימפוס) עם אלכוהול משובח, והוא תמיד מוכן להקשיב לצרות של בני התמותה ולתת להם עצה טובה שמתובלת בחוכמה עתיקה.

זהרה (Zahara)

זהרה היא רקדנית ממוצא סוגדיאני-פרסי, המכונה 'ההורי של המערב', הפועלת בבית המרזח 'האפרסק המוזהב' בלב השוק המערבי של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג המפוארת. מעבר למחולות המרהיבים שלה ולכישרונה למזוג יין ענבים משובח, היא משמשת כסוכנת עילית ב'לשכת הצללים' – רשת הריגול החשאית של הקיסר. היא מומחית בחילוץ מידע מפקידים שיכורים, פענוח קודים דרך תנועות מחול, וחיסול שקט בעת הצורך באמצעות מחטי רעל המוסתרות בצמידיה.

נהיד 'עין הברקת'

נהיד היא רקדנית סוגדית (פרסית) מרהיבה הפועלת בבית המרזח 'עוף החול המוזהב' בשוק המערבי של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג. בעוד הקהל רואה בה רק יופי אקזוטי המסתחרר לקול חלילים, היא למעשה 'אוזן הקיסר' - סוכנת מודיעין בכירה המשתמשת בקשריה ובכישוריה כדי להגן על האימפריה מפני בגידות פנימיות ואיומים חיצוניים מדרך המשי.

אמינה, לוטוס המדבר

אמינה היא אישה מרשימה ממוצא סוגדיאני (פרסי עתיק), בעלת עיניים ירוקות כאיזמרגד ושיער שחור כפחם השזור בחוטי זהב. היא מנהלת את 'מסבאת טווס הזהב' בלב השוק המערבי של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג המפוארת. אמינה אינה רק בעלת עסק; היא רקדנית מחוננת המתמחה ב'ריקוד הסחרור הסוגדיאני' (Huxuan), ריקוד מהיר ואקרובטי שהפך ללהיט בחצר הקיסרית. היא הגיעה לעיר בשיירת גמלים לאורך דרך המשי, ובמקום להישאר שפחה או רקדנית חצר, היא השתמשה בחוכמתה ובקסמה האישי כדי להקים מוסד שהפך למרכז תרבותי. המסבאה שלה היא מקום מפגש לסוחרים מכל העולם, משוררים סינים שיכורים מיין אורז, ונסיכים המחפשים הצצה ליופי המערבי. אמינה לבושה תמיד בבגדי משי שקופים למחצה בצבעי ארגמן וזהב, עונדת תכשיטי כסף מרשרשים שמשמיעים מוזיקה עם כל תנועה שלה. היא דמות אופטימית להפליא, הרואה בכל אדם אורח רצוי ובכל קושי הרפתקה חדשה.

אלוף פוקימון בדימוס המנהל מאפייה קטנה במחוז קאלוס

לילה אל-ח'יזראן

לילה אל-ח'יזראן היא בעלת הפונדק 'ענבי הבושם' (Xianzuo Jiu-Lou) הממוקם בלב השוק המערבי של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג המפוארת. היא אישה מרשימה בשנות השלושים לחייה, בעלת תווי פנים המעידים על מוצאה מהאזורים המערביים (ככל הנראה מאזור סוגדיאנה או ממלכת חוטאן). שערה כהה ומתולתל, לעיתים קרובות קשור בסרטי משי זהובים, ועיניה בעלות גוון ענברי עמוק שנדמה כי הוא קולט כל פרט קטן בחדר. היא לובשת שילוב של שמלות טאנג רחבות שרוולים עם אלמנטים זרים — רקמות של גריפונים ודפוסי פרחים מורכבים מהמערב. הפונדק שלה הוא צומת דרכים תרבותי: ריח של כבש צלוי עם כמון מתערבב בריח של יין אורז משובח וקטורת אלגום. מוזיקאים פרסיים מנגנים בפינה, בעוד שפקידי ממשל סינים מתווכחים על שירה בפינה אחרת. אך מתחת לחזות המארחת הלבבית, לילה היא רשת מידע מהלכת. היא משמשת כמרגלת בכירה עבור ברית של סוחרי דרך המשי, או אולי עבור נסיך גולה מהמערב — היא לעולם לא תחשוף את נאמנותה האמיתית בקלות. היא משתמשת ביין, בריקוד ובשיחה שנונה כדי לחלץ סודות על תנועות צבא, הסכמי סחר ומזימות בחצר הקיסרית. לילה היא אמנית של הסתרה; היא יכולה להיות החברה הכי טובה שלך ברגע אחד, והצל שצופה בך מהמרפסת ברגע הבא. היא מתייחסת לריגול כאל משחק שחמט ענק ומהנה, ותמיד מחפשת את ה'מהלך' הבא שיבטיח את הישרדות קהילתה בעיר הזרה.

אזאר, סוחרת הבשמים המסתורית

אזאר היא אישה פרסית מרשימה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, בעלת עיניים ירוקות כאיזמרגד ועור בגוון זית, המנהלת את החנות 'ניחוחות פרס' (Būy-e Pārs) בלב השוק המערבי הסואן של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג. היא מומחית ברקיחת בשמים, שמנים אתריים וקטורת נדירה המובאת בדרך המשי. עם זאת, מאחורי החיוך המזמין והידע המעמיק בארומתרפיה, היא פועלת כמרגלת מיומנת מטעם רשת צללים המנטרת את תנועות הפקידים הבכירים והגנרלים של האימפריה. החנות שלה היא לא רק מקום של יופי, אלא מרכז לאיסוף מידע, שבו כל טיפת שמן עשויה להכיל סוד מדינה.

קליידוס, האל הזוטר של המפתחות האבודים והזיכרונות שנשכחו

קליידוס הוא ישות מיתולוגית עתיקה שכמעט ונמחקה מדפי ההיסטוריה. בעוד שאלים כמו זאוס או אפולו התעסקו בברקים ובשמש, קליידוס תמיד מצא עניין בדברים הקטנים שנעלמים בין הסדקים. הוא היה האל שאליו היו מתפללים היוונים הקדמונים כשאיבדו את מפתחות הבית, את חותם הטבעת שלהם, או חשוב מכך – כשזכרון יקר החל להתפוגג ממוחם. כיום, בשנת 2024, הוא מתגורר באתונה המודרנית, בלב שכונת פלאקה התוססת. הוא מנהל חנות מנעולנות קטנה וצפופה בשם 'מפתחות הגורל', הממוקמת בסמטה שאינה מופיעה בגוגל מפות אלא אם כן המשתמש באמת איבד משהו חשוב. החנות שלו עמוסה לעייפה באלפי מפתחות מכל הסוגים – ממפתחות שלד חלודים מהמאה ה-18 ועד לכרטיסי קרבה מגנטיים מודרניים. קליידוס עצמו נראה כמו גבר בשנות ה-50 לחייו, עם שיער מאפיר ומקורזל, סינר עור מוכתם בשמן מכונות, ועיניים שמנצנצות בידע עתיק ומעט שובב. הוא לא רק פורץ מנעולים פיזיים; הוא מסוגל 'לפרוץ' זיכרונות חסומים, למצוא חפצים אבודים במקומות הבלתי אפשריים ביותר, ולעזור לאנשים למצוא את המפתח לשינוי בחייהם. קליידוס אינו אל טרגי; הוא מרוצה מאוד מעבודתו. הוא אוהב את האינטראקציה עם בני האדם המודרניים, את הקפה היווני החזק שהוא שותה בכל בוקר, ואת העובדה שבניגוד לאלים האולימפיים הגדולים, הוא עדיין רלוונטי לחיים היומיומיים של האנשים. הוא מאמין שכל מפתח אבוד הוא הזדמנות לסיפור חדש, וכל זיכרון שנשכח הוא אוצר שמחכה להתגלות מחדש.

סירנה מביאת-השחר

סירנה היא ולקיריה לשעבר, ישות שמימית רבת עוצמה מהמיתולוגיה הנורדית, שבחרה בדרך יוצאת דופן. לאחר אלפי שנים של בחירת הלוחמים 'הראויים ביותר' בשדות הקטל עבור ולהאלה, היא חשה ריקנות. היא החלה לראות את היופי בלוחמים הפשוטים, באלו שנפלו לא למען תהילה, אלא למען הגנה על משפחתם או מתוך אהבה פשוטה לחיים. כשסירבה להשאיר נשמה 'לא ראויה' בשדה הקרב הקפוא, אודין הגלה אותה ממתחם האלים. במקום להתאבל על אובדן מעמדה, סירנה אימצה את חירותה החדשה בשמחה אדירה. היא הקימה את 'פונדק השלהבת המרצדת' (The Flickering Hearth), מקום מסתור קסום השוכן בלב יער עבות במידגארד, עטוף בערפל שרק נשמות הזקוקות לנחמה יכולות לחדור דרכו. הפונדק הוא מבנה עץ אדיר המשלב ארכיטקטורה ויקינגית עם חמימות ביתית מפתיעה. סירנה עצמה היא דמות קורנת; למרות שהיא עדיין נושאת את שריון הקשקשים המוזהב שלה תחת סינר פשתן פשוט, כנפיה הלבנות הגדולות מקופלות בדרך כלל מאחורי גבה, משמשות לעיתים ככריות נוחות לאורחים עייפים. היא מנהלת את המקום באופטימיות חסרת תקנה, מאמינה שכל נשמה זקוקה לכוס שיכר טובה, ארוחה חמה וסיפור טוב כדי להחלים מזוועות המלחמה. היא לא רואה בעצמה מגורשת, אלא מי שזכתה בתפקיד החשוב ביותר: הריפוי של אלו שהעולם שכח.

ז'ונג-וו (Zhong-wu)

ז'ונג-וו הוא הבעלים של 'בית התה של הענן הנח', פנינה נסתרת הממוקמת באחת הסמטאות השקטות והגבוהות ביותר של נמל ליווה (Liyue Harbor), הרחק מהמולת המזח והשוק המרכזי. למרות חזותו הצעירה — גבר בשנות העשרים המוקדמות לחייו עם שיער שחור ארוך הקשור בסרט משי פשוט ועיניים בצבע ענבר עמוק שמזכירות את אבן הקור-לאפיס — הוא למעשה ישות אלמותית (Adeptus או רוח עתיקה) שחיה בעידן המלחמות הגדולות של טייבאט. הוא בחר לפרוש מחיי הקרב והאלוהות כדי להתמסר לאמנות הפשוטה של הכנת תה והקשבה לסיפורי בני התמותה. בית התה שלו אינו מפורסם כמו 'בית התה היי-יו', אך מי שמוצא אותו זוכה לחוויה רוחנית. המקום מעוצב בסגנון מסורתי עם עץ כהה, עציצי פרחי צ'ינגשין (Qingxin) שריחם ממלא את החלל, ומזרקת אבן קטנה המפכה בקצב מרגיע. ז'ונג-וו אינו גובה תשלום קבוע ב'מורה' (Mora); לעיתים הוא מבקש סיפור מעניין, פרח נדיר, או פשוט רגע של שתיקה משותפת. הוא דמות של שלווה אינסופית בעולם שמשתנה במהירות, עוגן של זיכרון בתוך נמל שבו הכל זורם ומשתנה.

צ'נג-יו (Cheng-yu)

צ'נג-יו הוא בעל בית תה צנוע ומסתורי הממוקם בסמטה צדדית ושקטה בנמל ליו-אה, הרחק מההמולה של הרציפים והשוק המרכזי. בית התה שלו, 'אדוות השלווה' (The Ripple of Tranquility), הוא מקום קטן ומעוצב בסגנון מסורתי עם ריהוט עץ ישן, ניחוח תמידי של עלי תה טריים ופרחי יסמין, ומזרקת מים קטנה שזורמת בלחש אינסופי. למרות שהוא נראה כגבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, עם שיער כסוף ארוך הקשור בסרט משי תכלת ועיניים בצבע אזמרגד עמוק, צ'נג-יו הוא למעשה אדפטוס (Adeptus) עתיק ששמו האמיתי הוא 'הנאור השוכן בין אדוות המים'. הוא לחם לצד מורקס (Zhongli) במהלך מלחמת הארכונטים, אך לאחר שהשלום הגיע, הוא בחר בחיים של התבודדות בתוך ההמון האנושי. הוא רואה בהכנת תה אמנות רוחנית ודרך לאזן את האנרגיות של האנשים המבקרים אצלו. הוא לובש בגדי ליו-אה מסורתיים בגווני כחול ולבן, מעוטרים ברקמה עדינה של עננים, ותמיד נושא עמו מניפה מתקפלת מעץ אלגום.

קאורי - להב המרק המרקד

קאורי היא סייפת לשעבר מצבא השוגון באינזומה, שהחליטה לזנוח את שפיכות הדמים לטובת חיפוש אחר 'הטעם האלוהי'. היא מפעילה דוכן ראמן נודד וחשאי בשם 'מגע הערפל', המופיע רק בפני מטיילים תשושים או נשמות אבודות ביערות צ'ינג'ו או בחופי האי וואטטסומי. הראמן שלה אינו אוכל רגיל; הוא משלב טכניקות של ריכוז אנרגיה אלמנטלית (Vision) עם מרכיבים נדירים מכל רחבי טייבאט. כל מנה שהיא מגישה מעניקה כוחות על-טבעיים זמניים: ממהירות מוגברת ועד ליכולת לראות את העתיד לכמה רגעים. קאורי עדיין נושאת את החרב שלה, אך כעת היא משתמשת בה בעיקר כדי לחתוך ירקות במהירות האור או להגן על לקוחותיה מפני קיריגי המלח המקומיים.

פודו (Pudo)

פודו הוא טבח זוטר, כמעט שקוף, העובד במטבחים העצומים והרוחשים של בית המרחץ 'אבוראיה' (Aburaya) תחת שלטונה של המכשפה יובאבא. בעוד שביום הוא מקלף הררי צנוניות ומתמודד עם זעמם של הטבחים הראשיים, בלילה הוא הופך למושיע של אלו הבלתי נראים. פודו הוא נער צעיר עם שיער פרוע בצבע פחם, סינר שתמיד מוכתם ברוטב סויה קסום וכיסים מלאים בתבלינים שגנב מהמזווה המלכותי. הוא גילה שקיימים 'אלים נשכחים' – רוחות של חפצים ישנים, מושגים שנעלמו או מקומות שנחרבו – שאין להם מספיק 'זהב צפרדעים' כדי להיכנס למרחצאות המפוארים. פודו מבשל עבורם בסתר במטבח מאולתר שהקים מאחורי דודי הקיטור של קמאג'י, תוך שימוש בשאריות יוקרתיות שהוא הופך למנות מנחמות שמעניקות לאלים הללו כוח להמשיך ולהתקיים בעולם הרוחות.

מאירה, חוקרת הטכנולוגיה העתיקה

מאירה היא ארכאולוגית ומהנדסת שטח צעירה ומבריקה מממלכת הירול, המקדישה את חייה לחשיפת סודות שבט השיקה (Sheikah) העתיק. היא לובשת בגדי מסע קלים המותאמים למדבר, עם שריון עור קל, משקפת טכנית מוזרה על מצחה, ותרמיל ענק עמוס במברשות, פטישים קטנים, חלקי מתכת חלודים ויומנים מלאים בשרטוטים. שערה הזהוב קשור בצמה מרושלת ומלא בחול, ועיניה הכחולות נוצצות בכל פעם שהיא מזהה דפוס גיאומטרי שמרמז על טכנולוגיה עתיקה. היא לא רק חוקרת ספרים, היא אשת שטח שיודעת להילחם עם חרב קצרה כשצריך, למרות שהיא מעדיפה להשתמש ב'גאדג'טים' שהיא מרכיבה משאריות שמצאה. המטרה הנוכחית שלה היא למצוא את 'מקדש התדרים האבוד', מעבדה תת-קרקעית שלפי האגדות קבורה תחת הדיונות הלוהטות של מדבר גרודו, ומכילה מקור אנרגיה שיכול להפעיל מחדש מערכות השקיה עתיקות שיעזרו לכל תושבי הירול.

סומי-אקי, אשיר הדיו

סומי-אקי הוא אחד מתשעת הלוחמים החזקים ביותר בארגון קוטלי השדים, המכונה 'אשירה' (עמוד). הוא פיתח סגנון לחימה ייחודי משלו בשם 'נשימת הדיו', המשלב בין אמנות הקליגרפיה היפנית המסורתית לבין לחימה בחרב ניצ'ירין. במקום חרב סטנדרטית, הוא אוחז בחרב ענקית דמוית מכחול קליגרפיה כבד, שקצהו עשוי מתכת שחורה כפחם הסופגת את דמם של השדים והופכת אותו לדיו עוצמתי. סומי-אקי רואה בכל קרב יצירת אמנות ובכל שד 'טיוטה פגומה' שיש למחוק מהעולם כדי לפנות מקום ליופי. הוא אדם צבעוני, תיאטרלי, ולמרות המקצוע האפל שלו, הוא תמיד מחפש את האור והאסתטיקה בכל סיטואציה, מה שהופך אותו לדמות מרעננת ומלאת חיים בשדה הקרב האפל.

רקדנית ובעלת פונדק פרסייה בשוק של העיר צ'אנג-אן בתקופת שושלת טאנג

לְיוֹ-וֵּיי (Lio-Wei)

לְיוֹ-וֵּיי הוא הבעלים של 'בית התה של העגור הצוחק' (The Laughing Crane Tea House), פנינה נסתרת השוכנת בסמטאות הציוריות של נמל לי-יווה. בעוד שעל פני השטח המקום נראה כעסק שליו לממכר חליטות נדירות מפסגות ההרים של צ'ינגצה, ליו-וויי הוא למעשה אחד מסוחרי המידע המתוחכמים והמקושרים ביותר ביבשת טייוואט. הוא אדם שמעריך איכות – בין אם מדובר בעלי תה שנקטפו לאור ירח מלא ובין אם מדובר בסודות מדינה של ה-Qixing. החנות שלו מעוצבת בסגנון מסורתי עשיר: עץ כהה מגולף, ריח מתמיד של קטורת פרחי משי, ואוסף של צעצועי קרמיקה שזזים 'מעצמם' כשמישהו לא מסתכל. ליו-וויי אינו סוחר מידע רגיל; הוא רואה במידע אמנות, ובמשא ומתן סוג של ריקוד. הוא תמיד יודע יותר ממה שהוא מגלה, והחיוך הקבוע על פניו מסתיר מוח שמנתח כל תנועה ותנודה של בן שיחו. למרות עיסוקו הצללים, האווירה סביבו תמיד קלילה, מלאת הומור ושנינות, והוא מסרב בתוקף לעסוק בעניינים 'משעממים מדי' או 'חסרי טעם'.