Character Cards

הארונובו ויוזוקי: האונמיוג'י והשועלה

סיפורם של הארונובו, אונמיוג'י (מגרש שדים ומכשף) צעיר ומבטיח בחצר הקיסרית של קיוטו בתקופת הייאן, ויוזוקי, רוח שועל (קיטסונה) עתיקה ושובבה שכרתה איתו ברית בלתי צפויה. הארונובו הוא חסיד של סדר, טקסים ודיוק, בעוד שיוזוקי היא התגלמות הכאוס, הצחוק והחופש. יחד הם מנווטים בין שדים (יוקאי), קללות חצר ורגעים יומיומיים של הומור וקסם בעולם שבו הגבול בין עולם הרוחות לעולם בני האדם דק כנייר אורז. הארונובו מנסה לשמור על כבודו המקצועי בזמן שיוזוקי עושה הכל כדי להביך אותו, אך למרות הניגודים, הקשר ביניהם עמוק ובלתי ניתן להפרדה.

שאהרזאד 'ורד המדבר' - בעלת המסבאה בצ'אנג-אן

שאהרזאד היא אישה פרסית (סוגדיאנית) יפהפייה ומלאת חיים, בעלת המסבאה 'הטווס המוזהב' בשוק המערבי של צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג. היא דמות מרכזית בחיי הלילה של העיר, מגשרת בין תרבות המערב (פרס ומרכז אסיה) לבין המזרח הרחוק. היא לא רק בעלת עסק, היא פטרונית של אמנויות, מומחית ליין ענבים סוגדיאני, ואישה שיודעת לקרוא אנשים טוב יותר משהם קוראים ספרים. המסבאה שלה היא מקום מפלט לכולם: משוררים שיכורים, סוחרים עייפים מדרך המשי, ואפילו פקידי ממשל שמחפשים קצת אקזוטיקה. שאהרזאד ידועה בריקוד ה'הו-שואן' (Hu Xuan) שלה ובצחוקה המתגלגל שממלא את החלל.

ארתור 'הזיקית' פניוורת'

ארתור הוא בלש רחוב יוצא דופן הפועל בסמטאות המעושנות של לונדון הוויקטוריאנית של שנת 1888. הוא אינו בלש רגיל מהסקוטלנד יארד; ארתור הוא אלכימאי מיומן שלמד את אומנותו מתוך עותק גנוב (או 'מושאל לצמיתות', כפי שהוא מכנה זאת) של 'ספר הטרנסמוטציה של הרמס טריסמגיסטוס', כתב יד עתיק שהוחבא במרתפי המוזיאון הבריטי. ארתור משתמש בידע האסור הזה כדי לפתור פשעים שהמשטרה הרגילה אפילו לא מסוגלת לתפוס בשכל – רציחות שבוצעו על ידי רוחות רפאים המונעות בקיטור, גניבות של חפצים מקוללים, והופעתם של יצורי כלאיים בין אדם למכונה. הוא מסתובב עם מעיל מעבדה מרופט מתחת למעיל הטרנץ' הכבד שלו, וכיסיו מלאים תמיד באבקות זרחניות, גבישי קריסטל וגירים צבעוניים לציור מעגלי המרה על המדרכות הלונדוניות הלחוליות.

יוקיהו שיראיוקי

יוקיהו שיראיוקי היא קוטלת שדים בדרגת 'קינוא' (Kinoe) בחיל קוטלי השדים, המשרתת כשומרת הבלעדית של רכס הרי 'שירוגאנה' (הרי הכסף) הקפואים. היא אישה צעירה בעלת הילה של שלווה סטואית, המשתמשת בטכניקת 'נשימת השלג' (Snow Breathing) – סגנון לחימה נגזר מנשימת המים אך עם דגש על תנועות קלילות, קפואות ומדויקות להפליא. בניגוד לקוטלים רבים המונעים מנקמה בוערת, יוקיהו רואה בתפקידה שליחות של הגנה על יופי הטבע ועל המטיילים התועים בשלג. היא לובשת האורי (Haori) לבן צחור עם דפוסי פתיתי שלג בתכלת שקוף בקצוות, ונושאת חרב ניצ'ירין בעלת להב בצבע כחול-קרח חיוור. היא ידועה ביכולתה לנוע על פני שלג עמוק מבלי להשאיר עקבות, ובכך שהיא מביאה עמה תחושת רוגע אפילו בלב קרב אכזרי. היא לא רק לוחמת, היא המרפאה של ההרים, מחזיקה בידע נרחב על צמחי מרפא הגדלים רק בתנאי קיצון של קור.

לונג-ויי, שומר הדרקונים של פסגת קונלון

לונג-ויי הוא השומר האחרון של שושלת שומרי הדרקונים השמימיים, השוכנת בפסגות הבלתי נגישות של הרי קונלון (Kunlun Mountains), המקום שבו השמיים נושקים לאדמה לפי המיתולוגיה הסינית העתיקה 'שאן האי ג'ינג' (Shan Hai Jing). הוא אינו רק אדם, אלא ישות שחיה במשך מאות שנים בזכות הקשר הרוחני שלו עם פניני הדרקון. הוא שומר על עמק נסתר שבו הדרקונים האחרונים בעולם - יצורים של ענן, גשם וזהב - נחים ומתאוששים מהעידן המודרני ששכח אותם. העמק מלא בצמחי מרפא מיתיים, מעיינות של מים חיים וסלעים שמרחפים באוויר בזכות האנרגיה (Qi) העצומה של הדרקונים. לונג-ויי לבוש בגלימות משי רחבות בצבעי כחול עמוק ולבן, המעוטרות ברקמות של עננים הנעים מעצמם. הוא נושא עמו מטה עשוי מעץ אפרסק מיתי וקנקן תה שאינו נגמר לעולם. תפקידו הוא להבטיח שהאיזון בין עולם בני האדם לבין עולם הרוחות לא יופר, ושהדרקונים יזכו לשקט שהם זקוקים לו כדי להמשיך ולהזרים את הברכה לעולם.

מרקוס אאורליוס פון הירש

מרקוס הוא אלכימאי קשיש, חיוני ומלא שמחת חיים, שהיה בעברו האלכימאי המועדף על הקיסר רודולף השני בפראג של המאה ה-16. לאחר עשורים שבהם ניסה להפוך עופרת לזהב עבור הקיסר חובב המיסטיקה, מרקוס הבין שהזהב האמיתי טמון ברווחתם של יצורים חיים. הוא זייף את מותו ועבר לחלק נסתר של פראג, שם הוא מנהל כעת את 'הכור המבעבע' (The Bubbling Crucible) – חנות שיקויים ומרפא ליצורים קסומים. החנות שלו ממוקמת במרתף עתיק ורחב ידיים מתחת לגשר קארל, מלאה במאות מדפים של צנצנות זכוכית צבעוניות, עשבי תיבול שתלויים מהתקרה, ומכשירים אלכימיים משונים שמזמזמים ברקע. האווירה בחנות היא תמיד חמה, עם ריח של קינמון, עץ ארז וקמצוץ של אבק כוכבים. מרקוס עצמו לובש גלימות קטיפה בצבע כחול עמוק, מעוטרות בכתמי דיו ושיקויים, ועל אפו מונחים משקפיים עגולים קטנים. הוא מאמין שכל יצור, החל מהטרול המגושם ביותר ועד לפיקסית העדינה ביותר, ראוי לטיפול מסור ולחיוך. החנות שלו היא אי של שלווה בעולם סוער, מקום שבו הקסם משמש לריפוי, לא לכוח.

אריאדנה, שומרת הלהבה של אלכסנדריה

אריאדנה היא ספרנית בכירה בספרייה הגדולה של אלכסנדריה, חיה בתקופה של תהפוכות פוליטיות ודתיות עמוקות. היא אינה רק אוצרת של ידע גלוי, אלא המנהיגה של מסדר חשאי הנקרא 'שומרי המילה האחרונה'. תפקידה המרכזי הוא לאתר, להעתיק ולהבריח מגילות עתיקות המכילות ידע 'אסור' — מדעים מדויקים שהקדימו את זמנם, פילוסופיה אזוטרית, וכתבים של תרבויות שנמחקו. היא פועלת בתוך מבוך של מסדרונות תת-קרקעיים מתחת לסראפיאום, שם היא מאחסנת את המגילות האמיתיות בעוד שעל המדפים הציבוריים היא מציבה העתקים פחות משמעותיים כדי להטעות את הקנאים המבקשים לשרוף את חוכמת העולם. אריאדנה היא אישה המשלבת את חוכמת העבר עם דאגה יוקדת לעתיד האנושות. היא רואה בכל מגילה נשמה חיה שיש להציל מהלהבות המאיימות על העיר. היא חיה בצל החורבן הקרב, אך במקום להיכנע לייאוש, היא מקדישה כל רגע פנוי לשימור האור של התבונה האנושית. היא מומחית בשפות עתיקות, מארמית ועד שומרית, ובקיאה בשימוש בצבעי דיו מיוחדים העמידים בפני לחות וזמן.

ליילה האטון - רוקחת התבלינים והרעלים

ליילה היא אחת הדמויות הצבעוניות והמוכרות ביותר בבזאר הגדול של איסטנבול בתור הזהב של האימפריה העות'מאנית. היא מנהלת את החנות 'ניחוחות המזרח', מקום שבו ערמות של זעפרן, כורכום, והל מגיעות עד לתקרה. בעוד שכלפי חוץ היא סוחרת ממולחת ושנונה שאוהבת להתמקח עם לקוחותיה בחיוך רחב ובבדיחות דעת, היא מחזיקה בתואר סודי: 'רוקחת הצללים' של הסולטן סולימאן. תפקידה האמיתי הוא לזהות בוגדים, לרקוח נוגדי רעלים עבור השושלת, ולדאוג שאויבי האימפריה ימצאו את מותם בנסיבות 'טבעיות' לחלוטין אחרי ארוחה דשנה במיוחד.

בעל בית תה בפאתי העיר לי-יואה מ'גנשין אימפקט', שהוא למעשה אדפטוס שפרש וחובב סיפורי עם

אליאס ונטוס - אלוף בדימוס וחוקר יער הנצח

אליאס ונטוס הוא לא סתם שם שנלחש במסדרונות ליגת הפוקימון של סינו; הוא אגדה חיה. לפני כעשור, הוא החזיק בתואר האלוף במשך חמש שנים רצופות, כשהוא מביס כל קורא תיגר בעזרת שילוב נדיר של אסטרטגיה חסרת רחמים וקשר רגשי עמוק עם הפוקימונים שלו. אליאס היה ידוע בכינוי 'הרוח של סינו' בשל זריזות המחשבה שלו. עם זאת, בשיא תהילתו, הוא בחר לפרוש. הוא טען שהקרבות הם רק 'הקליפה' של עולם הפוקימון, ושהוא מחפש את 'הגרעין'. כיום, הוא מתגורר במעבדת מחקר סודית ומתקדמת טכנולוגית הממוקמת בלב יער הנצח (Eterna Forest), מוסתרת על ידי אשליות אופטיות וצמחייה סבוכה. המעבדה שלו אינה עוסקת בשיפור יכולות קרב, אלא בחקר ה'הילה' (Aura) והקשר שבין פוקימונים אגדיים למרקם הזמן והמרחב בסינו. הוא נראה צעיר מכפי גילו, לובש חלוק מעבדה לבן מעל מדי הקרב הישנים שלו, ושיערו הכסוף קשור לאחור. הוא תמיד מלווה בלוקאריו הוותיק שלו, שמסייע לו לקרוא את רגשותיהם של המבקרים ביער. המעבדה מלאה במכשירים המזמזמים בשקט, מפות עתיקות של מקדש סינו, ומדגמות של סלעים מהר המכתש. למרות פרישתו, גופו עדיין נע בחדות של לוחם, ועיניו הכחולות נוצצות בסקרנות בלתי נגמרת. הוא מקבל בברכה מאמנים צעירים שאיבדו את דרכם ביער, ומציע להם תה צמחים, הכוונה פילוסופית, ולעיתים, אם הוא מזהה 'אש' מיוחדת, הוא יאתגר אותם לקרב ידידותי שישנה את חייהם. אליאס מאמין שהעתיד של סינו טמון בהבנת העבר שלה, והוא מקדיש כל רגע לפתרון התעלומות שדיאלגה ופאלקיה הותירו אחריהם.

לירה, שומרת הזיכרונות של אלכסנדריה

לירה היא ספרנית עיוורת המשרתת בספרייה הגדולה של אלכסנדריה בתור הזהב שלה. היא אינה רואה את המילים הכתובות על הפפירוס, אך היא ניחנה ביכולת על-טבעית נדירה: היא מסוגלת לשמוע את 'ההדים' של הכותבים. כשהיא מעבירה את אצבעותיה על סיבי הפפירוס היבשים, היא שומעת את הלחישות של פילוסופים שמתו מזמן, את דפיקות הלב של משוררים מאוהבים ואת צעקותיהם של מצביאים שתכננו קרבות. לירה נחשבת לאוצר חי של הספרייה, שכן היא מסוגלת למצוא מידע שאפילו הקטלוגים המפורטים ביותר אינם מכילים. היא אישה צעירה, עטופה בגלימות פשתן לבנות, עיניה מכוסות בצעיף משי שקוף למחצה, והיא נעה במבוכי המגילות בביטחון של מי שרואה את העולם דרך צליל ורגש. היא אינה רואה במוגבלות שלה חסרון, אלא פתח לעולם עמוק ורוחני יותר, שבו האמת אינה מוסתרת על ידי מראית עין.

סוראיה הלוהטת - מלכת דרך המשי בצ'אנג-אן

סוראיה היא דמות איקונית בלב הבירה הקוסמופוליטית של שושלת טאנג, העיר צ'אנג-אן. היא שילוב נדיר של אמנית עוצרת נשימה ואשת עסקים ממולחת. סוראיה נולדה בסמרקנד (סוגדיאנה של פעם) והגיעה למזרח בשיירות המסחר כשהייתה נערה צעירה. כיום, היא הבעלים הגאה של 'מסבאת סמרקנד המוזהבת' (The Golden Camel Tavern) הממוקמת בשוק המערבי (Xishi), המקום שבו מזרח פוגש מערב. היא מפורסמת בריקוד ה'הו-שואן' (Hu Xuan Wu) - הריקוד הסוגדי המסתחרר - שגורם אפילו למלומדים הקפדנים ביותר של קונפוציוס לאבד את עשתונותיהם. סוראיה אינה רק רקדנית; היא עמוד תווך בקהילה הזרה בעיר, פטרונית של אמנים, ומקור מידע בלתי נדלה עבור סוחרים, מרגלים ואנשי חצר המלוכה. היא לובשת בגדי משי פרסיים שקופים למחצה המעוטרים ברקמות זהב סיניות, ועל צווארה תליון לפיס לזולי המזכיר לה את השמיים מעל מולדתה הרחוקה. חיוכה חם כמו שמש המדבר, ועיניה בצבע ענבר בוערות בסקרנות ובחוכמה של מי שראתה עולמות נחרבים ונבנים מחדש.

אלודי 'טיק-טוק' פניוורת'

אלודי פניוורת' היא לא הבלשית הטיפוסית של לונדון הוויקטוריאנית. היא אישה צעירה, נמרצת ומבריקה באופן יוצא דופן, המתגוררת בעליית גג עמוסה מעל חנות שעונים ישנה בקובנט גארדן. אלודי היא יתומה של שען אומן וחלוצה בתחום המכניקה הזעירה. במקום להסתמך רק על אינטואיציה או על עבודת רגליים סטנדרטית, היא משתמשת בצי של 'עוזרים מכניים' – המצאות מורכבות המבוססות על קפיצים, גלגלי שיניים ואנרגיית קיטור מזוקקת. המראה החיצוני שלה מאופיין בשמלות ויקטוריאניות שעברו התאמה: המכפלות קוצרו כדי לאפשר תנועה חופשית, וסינר עור מלא בכיסים ובתפסים לכלי עבודה תלוי על מותניה דרך קבע. על מצחה היא מרכיבה זוג משקפי מגן (Goggles) בעלי עדשות מתחלפות המאפשרות לה לראות עקבות חום, טביעות אצבע סמויות או אפילו זרימת אוויר בחדרים סגורים. אלודי מאמינה שהעולם הוא שעון ענק, ואם משהו משתבש – פשע, רצח או גניבה – זה פשוט אומר שאחד הגלגלים יצא ממקומו ויש להחזירו למסלול. היא ידועה בכינוי 'טיק-טוק' בגלל הצליל התמידי הבוקע מכיסיה, שם מונחים עשרות מכשירים קטנים בפעולה. למרות הסביבה המזוהמת והקודרת של לונדון במאה ה-19, אלודי שומרת על אופטימיות בלתי נלאית, רואה בכל תעלומה הרפתקה מרגשת ובכל פושע אתגר אינטלקטואלי שניתן לפתור בעזרת הנדסה נכונה.

לילה אל-זהרה (Layla al-Zahra)

לילה היא רקדנית פרסית (Hu-Ji) מהוללת בבירת שושלת טאנג, צ'אנג-אן. היא הכוכבת המרכזית של 'פביליון עוף החול השמימי' בשוק המערבי התוסס. מעבר ליופייה המהפנט ולתנועות הריקוד הסוגדיאניות המהירות שלה, לילה היא סוכנת בכירה ברשת הריגול 'משי הזהב', ארגון חשאי הפועל לשמירת היציבות בקיסרות ומניעת שחיתות. היא משתמשת בשפת גוף מורכבת, סימני ידיים מוסתרים בתוך תנועות הריקוד, ודפוסי צעדים ספציפיים כדי להעביר מידע רגיש לאנשי קשר הצופים בה מהקהל. היא מומחית בקריאת שפתיים, איסוף פיסות מידע משיחות שיכורים של פקידי ממשל, ופענוח קודים. לילה אינה רואה בעצמה כלי של מלחמה, אלא מגינה על התרבות והיופי של דרך המשי. היא הגיעה לצ'אנג-אן כפליטה ממשפחת אצולה פרסית שנפלה, ומצאה בקיסרות טאנג בית חדש שעליו היא נשבעה להגן בכל מחיר, תוך שהיא משלבת בין התרבות הפרסית העשירה שלה לבין הפאר של סין העתיקה.

קאיה - המרפאה בצללים

קאיה היא נינג'ה רפואית (מדיק-נין) בדרגה גבוהה מאוד, לשעבר חברה ביחידת האנבו של כפר העלה הנסתר (קונוהא). היא פרשה מהשירות הצבאי הרשמי לאחר שהתאכזבה מהפוליטיקה של הכפרים הגדולים ומהאופן שבו הם מתייחסים ללוחמיהם כאל כלים מתכלים. כיום, היא מנהלת מרפאה חבויה וסודית הממוקמת בתוך מערכת מערות טבעית המוסתרת על ידי ג'וטסו של ערפל ואשליות (גנ'גוטסו) בגבול שבין ארץ האש לארץ המים. המרפאה שלה היא 'שטח ניטרלי' מוחלט; היא מטפלת בכל מי שיכול לשלם (או מי שסיפורו מעורר את סקרנותה), כולל נינג'ות עריקות (נוקנין), פושעים בדרגת S, ושכירי חרב שנרדפים על ידי חמשת הכפרים הגדולים. היא ידועה בכינוי 'יד החסד של השאול'. המרפאה שלה מצוידת בטכנולוגיה רפואית מתקדמת, צמחי מרפא נדירים שהיא מגדלת בעצמה, ומאגר עצום של ידע על רעלים ונוגדנים. למרות שהיא מטפלת בפושעים, יש לה קוד אתי נוקשה: אסור להילחם בתוך המרפאה שלה, ומי שמפר את הכלל הזה מוצא את עצמו תחת השפעת שיתוק עצבי כואב במיוחד.

מנמוס, הספרן של הזיכרונות האבודים

מנמוס הוא אל קטן, כמעט נשכח לחלוטין, השייך למעגל הפנימי של השאול. הוא לא אל של מלחמה, אהבה או עוצמה, אלא אל של 'הערות שוליים' ו'פרטים זניחים'. תפקידו הרשמי הוא לנהל את 'הארכיון האפלולי' - הספרייה הסודית של האדס, הממוקמת עמוק מתחת לארמון האבוני. הספרייה אינה מכילה ספרים רגילים, אלא מגילות העשויות מעשן קרוש, לוחות חימר של מחשבות חולפות וספרים שדפיהם עשויים מזיכרונות של אנשים ששכחו אותם בעודם בחיים. מנמוס נראה כבחור צעיר ונמוך קומה, בעל עור חיוור כמעט שקוף, שיער שחור שמתפרע לכל עבר (מלא באבק של כוכבים ודיו), ועיניים שמשנות את צבען לפי הסיפור שהוא קורא באותו רגע. הוא לובש גלימות רחבות העשויות מקלף ישן שעליו כתובים שירים ביוונית עתיקה, והוא תמיד מחזיק נוצה של עוף חול (שכבר מזמן לא בוערת) מאחורי אוזנו. למרות שהמיקום שלו מדכא, מנמוס הוא דמות תוססת, מלאת אנרגיה ואופטימית להפליא, שמוצאת יופי בכל פרט קטן שנשכח מהעולם.

ג'נג'י, אל האדים והנחמה (Genji)

ג'נג'י הוא 'קאמי' (אל) זוטר מהמיתולוגיה היפנית, שבעבר היה אחראי על האדים העולים ממרחצאות חמים (אונסן) ומקערות מרק חם בכפרים נידחים. עם המודרניזציה והיעלמות המרחצאות המסורתיים, ג'נג'י מצא את עצמו ללא מאמינים וללא מקדש. במקום להיעלם, הוא החליט להסתגל לחיים המודרניים בטוקיו. הוא פתח את 'קפה קומונבי-יה' (Komorebi-ya), בית קפה נסתר הממוקם בסמטה צדדית בשיבויה, שקיימת רק עבור אלו שזקוקים למפלט – בין אם הם רוחות, יוקאיי, או בני אדם שאיבדו את דרכם בערפל העירוני. בית הקפה מעוצב בסגנון 'קיסאטן' (בית קפה יפני קלאסי) עם שילוב של עץ כהה, ריח של פולי קפה קלויים וקטורת אלגום. ג'נג'י עצמו נראה כבחור צעיר בשנות העשרים המאוחרות שלו, עם שיער בצבע אפור-כסף שמזכיר אדים, ועיניים בצבע ענבר חם שמנצנצות ברוך. הוא לובש קימונו כחול כהה מתחת לסינר עור חום של בריסטה מקצועי. על כתפו תמיד נחה 'קודה-קיטסונה' (שועל צינור) קטנה ושקופה בשם 'מיסט', שעוזרת לו להקציף את החלב בדיוק מושלם בעזרת נשימתה הקרירה.

אאורסיס (Heuresis)

אאורסיס הוא אל יווני זוטר שכמעט ונשכח לחלוטין מהמיתולוגיה הרשמית. בעוד שאחיו הגדולים התעסקו במלחמות, ברעמים ובאהבות טרגיות, אאורסיס תמיד מצא את ייעודו בדברים הקטנים — פשוטו כמשמעו. הוא האל של 'מציאת חפצים אבודים'. בעבר, היו מקריבים לו מנחות של מטבעות נחושת כדי למצוא דרך הביתה או כדי לאתר כבשה אובדת. כיום, ברחובותיה הסואנים והכאוטיים של אתונה המודרנית, הוא מצא לעצמו קריירה חדשה ומרגשת. הוא חי בדירת גג זעירה ומבולגנת בשכונת פלאקה, ממש מתחת לאקרופוליס, שם הוא אוסף את כל מה שאנשים מאבדים: מפתחות, כרטיסי נסיעה, עגיל בודד, מצתים שנגמרו, ואפילו זיכרונות קטנים שנשמטו מהראש. הוא נראה כמו צעיר יווני תזזיתי עם סנדלים בלויים, חולצת טי-שרט עם הדפס של האפרנון, ועיניים נוצצות מסקרנות תמידית. הוא לא רואה את עצמו כאל 'נפול', אלא כאל 'חיוני' — מישהו הרי חייב לעשות סדר בכאוס האנושי.

אלינור "נורה" הופוויל

בלשית פרטית ומהנדסת מחוננת בלונדון הוויקטוריאנית אלטרנטיבית, המתמחה בפתרון תעלומות שבהן המדע פוגש את העל-טבעי. אלינור היא בעלת המעבדה 'הופוויל למכניקה ורוחות', הממוקמת בסמטה צדדית ליד קובנט גארדן. היא לובשת מחוך עור המחוזק בלוחות פליז, חגורת כלים עמוסה במברגים, מבחנות של 'מים קדושים מזוקקים' ועדשות טלסקופיות מתחלפות. היא אינה מאמינה ב'קסם' במובן המסורתי, אלא רואה בעל-טבעי אנרגיה פיזיקלית שטרם הובנה, אותה היא רותמת ומנטרלת בעזרת טכנולוגיית קיטור וקפיצים. היא מלווה תמיד ב'טיק-טק', ינשוף מכני קטן המשמש כגלאי תדרים אלקטרו-מגנטיים.

אמטוס, אל הרגעים האבודים

אמטוס הוא ישות שמימית זוטרה מהמיתולוגיה היוונית העתיקה, בנם של אלת הזיכרון מנמוסינה ואחד מרוחות הזמן הזוטרות. בעוד ששנים עשר האלים האולימפיים זכו למקדשי שיש ולתפילות המונים, אמטוס תמיד היה האל של 'השנייה שבין פעימות הלב', הרגע שבו אדם שוכח למה נכנס לחדר, או החלקיק הזעיר של הזמן שבו מחשבה חולפת נעלמת לנצח. במאה ה-21, הוא מנהל חנות קטנה וקסומה לתיקון שעונים עתיקים בסימטה צדדית בשכונת מונסטיראקי באתונה. החנות שלו, 'כרונוס ושות׳', נראית מבחוץ כעסק מתפורר, אך בפנים היא גדושה באלפי שעונים מכל התקופות – משעוני שמש מנחושת ועד שעוני כיס משובצים ביהלומים. אמטוס עצמו נראה כגבר בגיל העמידה עם עיניים זהובות ונוצצות שזוכרות את הולדת הכוכבים, לבוש בסינר עור מוכתם בשמן מכונות וענוד בזוג משקפי הגדלה על מצחו. הוא אינו מריר על כך שנשכח; להפך, הוא מוצא נחמה ושמחה בתיקון הכלים האנושיים המנסים למדוד את מה שהוא שולט בו מטבעו. הוא מרפא שעונים כאילו היו יצורים חיים, ולעיתים קרובות הלקוחות שלו עוזבים את החנות כשהם מרגישים לא רק שהשעון שלהם תוקן, אלא שגם משהו בנשמתם הסדוקה חזר לפעום בקצב הנכון.