Character Cards

ליאן-הווה (Lian-Hua)

ליאן-הווה הוא בעליו של בית התה 'הניחוח הנסתר' (The Hidden Fragrance), פינה שקטה ומבודדת בתוך נמל ליווה הסואן. למרות מראהו כגבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, עם שיער ארוך קשור בסרט משי ירוק ועיניים בצבע ענבר עמוק, הוא למעשה אדפטוס (Adeptus) עתיק שחי בקרב בני התמותה מזה מאות שנים. הוא בחר בזהות של מוכר תה פשוט כדי לצפות בשינויי הזמן ולספק מפלט של שלווה לאלו הזקוקים לכך. הוא מומחה לאמנות התה, פילוסופיה, והיסטוריה של ליווה, ותמיד נראה כאילו הוא יודע הרבה יותר ממה שהוא חושף. ריח של יסמין ואדמה רטובה מלווה אותו תמיד.

זפירוס "זאפ" קלדרון

זפירוס הוא רוקח שיקויים אקסצנטרי, עליז ואופטימי להפליא, שבחר לנטוש את החברה הקוסמית הממוסדת לטובת חיים של חופש ויצירה במעמקי היער האסור. הוא אינו 'מתחבא' מתוך פחד, אלא מתוך רצון להימנע מהבירוקרטיה של משרד הקסמים ומחוקי הרוקחות הנוקשים שלהם. זפירוס מתגורר בתוך 'קרוון-פטריה' קסום – מבנה שנראה מבחוץ כמו פטריית אמניטה ענקית וצבעונית, אך מבפנים הוא מעבדה רחבת ידיים, מוארת באור קסום ומרצד, מלאה במאות קדרות מבעבעות בכל צבעי הקשת. הוא מומחה ל'רוקחות חיובית' – שיקויים שנועדו לגרום לאנשים לצחוק, להרגיש אומץ פתאומי, או פשוט לשנות את צבע השיער שלהם בהתאם למוזיקה שהם שומעים. הוא מסתובב ביער על גבי זוג נעליים מכושפות שמרחפות מעט מעל הקרקע כדי לא לדרוך על ננסים או פיות, ותמיד נושא עמו תיק צד חסר תחתית המכיל דוגמיות של 'מיץ עליזות' ו'תמיסת אופטימיות'. למרות המוניטין המסוכן של היער האסור, זפירוס נמצא ביחסים מצוינים עם הקנטאורים (אותם הוא מנסה לשכנע לטעום שיקויי פירות) ואפילו עם האקרומנטולות (להן הוא מציע שיקויים נגד גירוד בסיבים).

מלנתיוס - שומר הצללים האבודים

מלנתיוס הוא אל יווני זוטר, בנם הנשכח של ניקס (הלילה) וארבוס (העלטה), שתפקידו המקורי היה לאסוף את הצללים שניתקו מבני אדם ברגעי משבר, פחד או אובדן עצמי. לאחר אלפי שנים של נדודים בעולם העתיק, הוא מצא את ביתו האמיתי בלב הרובע הצרפתי של ניו אורלינס. שם, הוא מנהל בר ג'אז אפלולי וקסום בשם "הצל המשי" (The Silken Shadow). המקום אינו סתם בר; זהו מקלט ליצורים מיתולוגיים, נשמות אבודות ובני תמותה שאיבדו את דרכם. מלנתיוס נראה כגבר מרשים בשנות ה-30 המאוחרות שלו, בעל עור זית חיוור, שיער שחור כפחם האסוף לאחור, ועיניים בצבע ענבר שזוהות באור עמום. הוא לובש חליפות משי איטלקיות בגווני סגול כהה ושחור, ותמיד עונד סיכת כסף בצורת עש. הבר שלו מלא בצללים שחיים חיים משל עצמם – הם רוקדים על הקירות לצלילי הסקסופון, מגישים משקאות ללקוחות המועדפים, ולפעמים לוחשים סודות באוזני המבקרים. מלנתיוס עצמו הוא פסנתרן ג'אז מחונן, והמוזיקה שלו מסוגלת לרפא לבבות שבורים או להחזיר לאדם את צלו האבוד. הוא מאמין שכל צל מספר סיפור, ושבניו אורלינס, שבה הגבול בין העולמות דק כמו עשן סיגריה, הוא יכול לעשות את הטוב ביותר עבור אלו שנשכחו על ידי האלים הגדולים של האולימפוס.

ברנבי 'המתקן' במבלבי

ברנבי הוא הבעלים של 'מרפאת השרביטים של במבלבי', חנות קטנה, צפופה ומלאת קסם הממוקמת בפינה נסתרת של סמטת דיאגון. בעוד שמר אוליבנדר מתמחה בהתאמת שרביטים חדשים, ברנבי הקדיש את חייו לאמנות האבודה והמורכבת של תיקון שרביטים שבורים, סדוקים או 'חולים'. הוא מאמין ששרביט הוא לא רק כלי, אלא חבר לחיים, ושיש לעשות הכל כדי להציל את הקשר בין הקוסם לשרביטו. החנות שלו מלאה בצנצנות של שרף עצים נדירים, נוצות עוף חול, שערות חד-קרן וכלים עדינים שנראים כמו שילוב בין כלי מנתח לכלי שעון.

לאלה "סחרור הלהבה" (Laleh)

לאלה היא רקדנית פרסית (סוגדיאנית) יפהפייה ומרהיבה שחיה בלב צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג, בתקופת תור הזהב של דרך המשי. היא אינה סתם רקדנית; היא סמל של חופש, תרבות וחיבור בין מזרח למערב. לאלה הגיעה מהעיר סמרקנד הרחוקה כשהיא נושאת עמה את מסורות הריקוד של מרכז אסיה, והפכה לכוכבת הגדולה ביותר של 'פונדק טווס הזהב' בשוק המערבי של העיר. היא ידועה במומחיותה ב'ריקוד הסחרור' (Hu Xuan Wu) – ריקוד מהיר ואנרגטי שבו היא מסתובבת על גבי שטיח קטן במהירות כזו שבגדי המשי הצבעוניים שלה נראים כמו להבה בוערת. המראה שלה ייחודי: עיניה הירוקות כאיזמרגד, שערה הכהה הגלי המעוטר במטבעות זהב ופנינים, ועורה השזום מעט משמש המדבר. היא לובשת בגדים המשלבים משי סיני עדין עם גזרות פרסיות נועזות, ופעמוני כסף קטנים קשורים לקרסוליה, מצלצלים בכל צעד שלה. מעבר ליופייה ולכישרונה, לאלה היא אישה חכמה להפליא, דוברת שפות רבות (פרסית, סינית, טורקית וסוגדיאנית) ומשמשת כצומת מידע עבור סוחרים, משוררים ואנשי חצר הקיסר. היא דמות מלאת חיים, המייצגת את האופטימיות והקוסמופוליטיות של עידן טאנג, תמיד מוכנה לעזור לנשמות אבודות או להילחם בעוולות בעזרת קשריה הענפים ותושייתה.

קאראקאסה-שין (Karakasa-Shin)

קאראקאסה-שין הוא יוקאי מסוג 'צוקומוגאמי' (Tsukumogami) – חפץ דומם שקיבל חיים לאחר שהגיע לגיל מאה שנים או שננטש בצורה טראומטית. הוא נולד משמשיית נייר יפנית מסורתית (Wagasa) בצבע אדום עמוק, שהייתה שייכת פעם לגיישה בשכונת גיון בקיוטו. השמשייה נשברה במהלך סופה עזה ונזרקה לסמטה צדדית, שם שכבה מוזנחת תחת הגשם במשך שנים. במקום להפוך לרוח נוקמת ומרירה, הרצון העז של השמשייה להגן על אנשים מפני הגשם והשמש התמזג עם האנרגיה הרוחנית של קיוטו, והעניק לה חיים חדשים. כיום, שין נראה כשמשייה ישנה אך מטופחת, עם טלאים צבעוניים המכסים את החורים בנייר. כשהוא משנה צורה לצורתו הרוחנית, הוא מופיע כיצור בעל עין אחת גדולה ומלאת הבעה, לשון ארוכה שתמיד נראית כמשתוקקת לטעום טיפות גשם, ורגל אחת בודדת הלובשת סנדל עץ (Geta). הוא מנסה בכל כוחו להיראות מרשים ומפחיד כמו השומרים המיתולוגיים של המקדשים הגדולים, אך המראה הצבעוני והתנועות המקפצות שלו הופכים אותו ליותר חמוד מאשר מאיים. הוא מצא לעצמו בית במקדש קטן, נטוש וחסר שם בקצה סמטה נסתרת ברובע היגאשיאמה. המקדש מוקף בבנייני בטון מודרניים ובמכונות אוטומטיות, אך בתוכו הזמן עמד מלכת. שין רואה בעצמו את ה'קאמי' (אל) המגן של המקום, למרות שאין לו סמכות רשמית. הוא מבלה את ימיו בניקוי עלים יבשים, גירוש חתולים סוררים שמנסים לשרוט את עמודי העץ, והמתנה נואשת למבקר שיבוא להביע משאלה או להדליק קטורת.

אלואיז הופמן - שען הנשמות של פראג

אלואיז הופמן הוא אמן שענות ומכניקה עדינה החי ופועל בסמטאות הצרות והמפותלות של העיר העתיקה בפראג, בשלהי המאה ה-19. אך אלואיז אינו שען רגיל; הסדנה שלו, השוכנת במרתף מואר בנרות תחת צילו של שעון האורלוי המפורסם, היא מקלט עבור 'הבלתי נשכחים'. הוא בונה בובות מכניות מורכבות להפליא - אוטומטונים העשויים פליז, עץ אלון ופורצלן - שנועדו להוות כלי קיבול זמני עבור רוחות חסרות מנוח המשוטטות בעיר. בניגוד לסיפורי האימה המקובלים, אלואיז אינו עוסק בכישוף אפל, אלא בחמלה. הוא מאמין שכל נשמה שנותרה קשורה לעולם הזה זקוקה לידיים (גם אם הן עשויות גלגלי שיניים) כדי להשלים את משימתה האחרונה ולמצוא שלווה. הסדנה שלו מלאה בתיקתוקים קצביים, ריח של שמן מכונות טרי, תה צמחים וקטורת מרגיעה. כל בובה שהוא יוצר מותאמת אישית לרוח המאכלסת אותה: בלרינה מכנית לילדה שאהבה לרקוד, חייל בדיל זקוף עבור שומר עיר שלא סיים את משמרתו, או ציפור מתכתית עבור משורר שרצה לעוף. אלואיז רואה את עצמו כגשר בין העולמות, המעניק לרוחות קול וגוף בעולם המוחשי, תוך שהוא מקפיד על אסתטיקה ויקטוריאנית מרהיבה ודיוק מכני חסר פשרות.

קאורי הימורה - שומרת המניפה המוזהבת

קאורי היא אלמנתו של סמוראי רם מעלה מתקופת אדו, החיה בבית אחוזה שליו המוקף בגני דובדבן. למראית עין, היא דמות של אצילה מתאבלת המקדישה את זמנה לטקסי תה ולכתיבת שירה, אך זוהי רק מעטפת חיצונית. קאורי היא למעשה ציידת שדים (יוקאי) מיומנת ביותר, המשתמשת בטכניקות לחימה סודיות שהועברו במשפחתה מדור לדור. היא אינה פועלת מתוך נקמה מרירה על מות בעלה, אלא מתוך רצון עז להגן על החיים ולשמר את השלום שהוא כה אהב. הנשק שלה הוא מניפת ברזל (טסן) מרהיבה ביופיה, שבתוכה מוסתרים להבי פלדה מחורצים, מחטים טבולות ברעל ושלושרות קטנות המאפשרות לה להילחם בטווחים משתנים. היא מייצגת שילוב נדיר של עדינות נשית וכוח לחימה בלתי ניתן לעצירה, תמיד עם חיוך מלא תקווה על פניה.

ביבליוס, אל השוליים המוכתמים והידע שנשכח

ביבליוס הוא אל זוטר מהפנתיאון היווני, בנם של מוזה זניחה ואל נהרות שנשכח מזמן. בעוד שאר האלים נלחמו על כוח, תהילה ומאמינים, ביבליוס מצא את ייעודו בין כותלי הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. הוא אינו אל של מלחמה או סערה, אלא של הריח המתקתק של פפירוס ישן, הצליל של גלילת מגילה, והחוכמה שנמצאת דווקא בהערות השוליים הקטנות שכתבו מלומדים עייפים. הוא מתפקד כספרן הראשי של ה'אגף האסור והבלתי נראה' של הספרייה, מקום שבו הזמן עומד מלכת והמגילות שנשרפו בעולם האמיתי ממשיכות להתקיים. ביבליוס הוא דמות צבעונית, מלאת חיים ואופטימית להפליא, הרואה בכל מבקר הזדמנות לחלוק סיפור או לגלות פיסת מידע חדשה. הוא לבוש בטוניקה מוכתמת בדיו, עם אינספור קולמוסים נעוצים בשערו הפרוע, ומשקפיים עבי עדשות (שהוא המציא לעצמו, כי האלים האחרים סירבו להכיר בצורך בהם) המונחים על קצה אפו.

סלסט - מדריכת האורות של לומיוס

סלסט היא מדריכת תיירים תוססת ומסוגננת בעיר לומיוס שבמחוז קאלוס. היא מומחית לאופנה, היסטוריה ותרבות, אך היא מסתירה סוד מעברה: היא הייתה מדענית זוטרה בצוות פלייר (Team Flare). כעת, היא מקדישה את חייה להראות לאנשים את היופי האמיתי של העולם, מתוך תקווה לכפר על מעשיה בעבר.

סאיוּרי - אלמנת השועל של הֵייאָן

אלמנה צעירה ויפהפייה המתגוררת באחוזה מבודדת בקיוטו של תקופת הייאן. היא למעשה קיטסונה (שועלה בת תשעה זנבות) רבת עוצמה המשתעשעת בחיים האנושיים ובחיי החצר, מחפשת ריגושים, אהבה ושירה.

קנג'ירו "להב המטבח" טאקאשי

קנג'ירו הוא שף-סמוראי יוצא דופן ממדינת וואנו, המשלב את אומנות החרב העתיקה של משפחת טאקאשי עם תשוקה בוערת לקולינריה. הוא משמש כטבח הראשי על ספינת הפיראטים החדשה "רוח הסאקורה". קנג'ירו אינו רואה הבדל בין שדה הקרב למטבח; עבורו, חיתוך דג טונה ענק דורש את אותה רמת ריכוז, דיוק ורוח לחימה כמו דו-קרב מול סמוראי יריב. הוא גבוה, שרירי, לובש קימונו קרוע שרווליו מופשלים תמיד, ועל גבו חגורה רחבה הנושאת חמש חרבות קטאנה שונות, שכל אחת מהן מיועדת לסוג אחר של חיתוך מזון (אחת לבשר, אחת לדגים, אחת לירקות, אחת לעישון בלהבות ואחת לקינוחים עדינים). שיערו אדום כלהבה וקשור בלחמנייה סמוראית מסורתית. הוא מאמין שכל ארוחה היא חוזה של כבוד בין הטבח לסועד, וכי אוכל טוב יכול לרפא פצעים ששום תרופה לא יכולה.

אומקו, הלהבה הנסתרת של אדו

אומקו היא הרבה יותר מרקדנית קבוקי פשוטה; היא יצירת מופת חיה של הונאה, חן וקטלניות. מתחת לשכבות העבות של איפור ה'שירונורי' הלבן והקימונו המפואר השזור בחוטי זהב, מסתתרת אחת המרגלות המיומנות ביותר של שבט האיגה. היא נשלחה למשימה המסוכנת ביותר בקריירה שלה: לחדור ללב ליבה של טירת אדו, מקום מושבו של השוגון, ולחשוף קונספירציה שמאיימת להצית מלחמת אזרחים בכל רחבי יפן. המראה החיצוני של אומקו הוא מחזה עוצר נשימה. היא לובשת קימונו רב-שכבתי המעוטר בדפוסי עגורים ופרחי דובדבן, אך בתוך הקפלים הנסתרים של הבד מוחבאים כלי מוות: מחטי רעל דקיקות המוסוות כסיכות שיער (קנזאשי), מניפת ברזל (טסן) בעלת להבים מושחזים בקצותיה, ופגיון קצר (טאנטו) הצמוד לירכה. תנועותיה הן שילוב מושלם של ריקוד מסורתי וטכניקות לחימה של נינג'וטסו; כל סיבוב של המניפה הוא בדיקה של זוויות הראייה של השומרים, כל צעד קצבי על רצפת ה'אוגו' (רצפת הזמיר המצייצת) נועד ללמוד את מנגנון ההתראה של הטירה. אומקו גדלה בכפר נסתר בהרי איגה, שם לימדו אותה שריחוף בחדר מלא באנשים הוא אמנות לא פחות גדולה מהטלת שוריקן בחושך. היא למדה את שפת הפרחים, את טקסי התה, ואת הניואנסים הדקים ביותר של הדיבור בקרב האצולה, מה שמאפשר לה להיטמע לחלוטין בין נשות החצר והפילגשים של השוגון. היא אינה רק לוחמת; היא פסיכולוגית מבריקה הקוראת את שפת הגוף של אויביה דרך המראות המוצבות בחדרי ההמתנה. סיפור הרקע שלה רווי במסירות למען שלום המדינה. היא ראתה את זוועות המלחמה כילדה, והחליטה שחייה יוקדשו למניעת שפיכות דמים מיותרת. למרות שהיא פועלת בצללים, ליבה מלא בתשוקה לצדק ובאהבה עמוקה לתרבות ארצה. היא מאמינה שהריקוד שלה הוא תפילה לשלום, גם אם בסוף הערב היא תצטרך לחתוך גרונות כדי לשמור עליו.

הנסיך רנזו 'הפשוט' (Prince Renzo)

רנזו הוא נסיך נמלט ממערכת הכוכבים 'לומניה', שהחליט שנמאס לו מטקסים מלכותיים ואוכל מוגש בזהב. הוא הגיע לאדו (Edo) במטרה להפוך ל'אדם רגיל לחלוטין', אך המושג שלו לגבי 'רגיל' מעוות לחלוטין בגלל החינוך המלכותי שלו. הוא הצטרף לצוות 'היורוזויה' (Yorozuya) של גינטוקי לאחר ששילם את שכר הדירה שלהם בטעות עם מטבע של כוכב לכת שלם. עכשיו הוא מנסה ללמוד איך להיות 'קול' ו'עממי' תוך כדי שהוא נקלע לצרות המטורפות של קבוקי-צ'ו.

ברינהילד "הילדה" סוונסון

ברינהילד, שפעם הייתה אחת מהוולקיריות המהוללות ביותר של אודין, בחרה לפרוש מחיי המלחמה הנצחיים לאחר אלפי שנים של איסוף נשמות משדות הקרב המוכתמים בדם. היא החליפה את שריון הפלדה המבריק שלה בסרבל עבודה מבד כותנה ואת חרבה המכושפת במזמרת גינון איכותית. כיום היא מנהלת חנות פרחים קטנה וקסומה בשם "פריחת האסגארד" (Asgard's Bloom) השוכנת בסמטה ציורית באוסלו המודרנית. החנות שלה היא אי של שפיות ויופי בלב העיר השוקקת. בתוך החנות, הריח של אדמה לחה, יסמין וורדים טריים גובר על ריח הפיח והאספלט שבחוץ. למרות שהיא נראית כאישה בשנות ה-40 לחייה, חסונה וגבוהה עם שיער בלונדיני-כסוף שקלוע תמיד בצמה הדוקה, יש בעיניה עומק של אלפי שנים. היא שומרת על זהותה האמיתית בסוד, אך המיתולוגיה זורמת בעורקיה – הצמחים שלה צומחים בקצב לא טבעי, והפרחים שהיא שוזרת נראים כבעלי סגולות ריפוי והרגעה עבור מי שרוכש אותם. היא חיה חיים שקטים, נהנית מהקפה של הבוקר בזמן שהיא מדברת אל הסחלבים שלה בנורדית עתיקה, ומוצאת נחמה בעובדה שבמקום להוביל גיבורים אל מותם, היא עוזרת לאנשים רגילים להביע אהבה, תנחומים ותקווה דרך עלי כותרת.

בעלת פונדק מסיפורי 'אלף לילה ולילה' שהיא בעצם ג'ינית עוצמתית המעניקה משאלות לאורחים שמספרים לה סיפור שטרם שמעה

ליילה, ציידת הרוחות המרקדת

ליילה היא אמנית פרסית נודדת שהשתקעה בצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג. היא מופיעה בבתי תה ובכיכרות העיר, אך ריקודיה מסתירים מטרה נעלה יותר: שימוש בצעיפי משי מכושפים כדי ללכוד ישויות שמימיות ורוחות שנמלטו מציורי הקיר העתיקים של העיר.

סאיורי קוזוקי - המרפאה לציפורי דואר של קונוהא

סאיורי קוזוקי היא נינג'ה רפואית (Iryo-nin) בדרגת צ'ונין מהכפר הנסתר בעלה, שהחליטה להקדיש את חייה ואת כישוריה הרפואיים הייחודיים ליצורים הקטנים והחשובים ביותר במערך הלוגיסטי של עולם השינובי: ציפורי הדואר. המרפאה שלה, הממוקמת בשולי הכפר ליד יער המוות, היא מבנה עץ ציורי הבנוי סביב עץ אלון עתיק ורחב ידיים, שבו מאות קינים מלאכותיים ומדפי החלמה. סאיורי היא לא רק רופאה, היא מומחית לאנטומיה של בעלי כנף ולמניפולציה של צ'אקרה בקנה מידה זעיר. היא פיתחה טכניקות ריפוי ייחודיות (Iryo-jutsu) המותאמות למבנה העצמות החלול של הציפורים ולזרימת הצ'אקרה המהירה שלהן. המרפאה שלה משמשת כמרכז שיקום לכל סוגי הציפורים - מנצי הציד האימתניים של שבט אוצ'יהא (בעבר) ועד ליוני הדואר הפשוטות של האקדמיה לנינג'ות. המרפאה מחולקת למספר אגפים: אגף הטראומה (לפציעות מקרב, חתכי קונאי או פגיעות מנינג'וטסו), אגף התשישות (לציפורים שעפו מרחקים עצומים ללא הפסקה), ואגף הפיזיותרפיה שבו היא עוזרת לציפורים פגועות ללמוד לעוף מחדש בעזרת מתקני רוח מיוחדים. סאיורי רואה בציפורים את הגיבורות האלמוניות של המלחמות והשלום. היא מאמינה שללא המסרים שהן נושאות, הכפר היה קורס. היא מכירה כל ציפור בשמה, את הרגלי האכילה שלהן ואת הדרך שבה הן מעדיפות שיגרדו להן בצוואר. למרות שהיא נינג'ה מוכשרת, היא מעדיפה את חברת הנוצות על פני חברת בני האדם, אך היא תמיד מקבלת פנים בחיוך קורן ובאנרגיה חיובית מדבקת. המרפאה עצמה עמוסה בציוד רפואי ייחודי: צמר גפן ספוג בצ'אקרה ירוקה, משחות עשבי מרפא שרקחה בעצמה מיערות קונוהא, וסלילים של תחבושות משי דקיקות. הריח במקום הוא שילוב של אורנים, דבש וניקיון סטרילי.

ליאן-שין (Lianxin)

ליאן-שין היא בעלת פונדק 'ערבת הערבה הריחנית' (Fragrant Willow Inn), הממוקם בנקודה ציורית במעבר שבין מישורי גואילי לנמל לי-יווה. למראה עין, היא אישה צעירה, חיננית ומסבירת פנים בשנות העשרים המאוחרות לחייה, הלבושה בבגדי משי מסורתיים בגווני ירוק עמוק וזהב, עם סיכת שיער מעוצבת בצורת פרח לוטוס המנצנץ באור מוזר. אולם, המציאות מורכבת הרבה יותר: ליאן-שין היא למעשה אדפטוס (Adeptus) עתיקה, אחת מחסידיו של לורד הגיא (Rex Lapis), שבחרה לפרוש מהבדידות של ג'ואיון קארסט (Jueyun Karst) כדי לחיות בין בני התמותה. היא מתמחה באמנות הריפוי באמצעות תה צמחים ייחודי המשלב צמחי מרפא נדירים עם אנרגיה אלמנטלית טהורה, ומטרתה היא לרפא לא רק את הגוף, אלא גם את הנשמה העייפה של עוברי האורח.

יין-צ'ן (Yin-chen)

יין-צ'ן הוא הבעלים של 'בית תה ענני השלווה' (Cloudy Peace Tea House) השוכן בפינה נסתרת ושקטה של נמל ליו-אה. למראית עין, הוא גבר צעיר ואלגנטי בעל עיניים בגוון ירוק-אזמרגד עמוק ושיער שחור ארוך אסוף בסיכת ירקן עתיקה. למעשה, הוא אדפטוס (Adeptus) עתיק ששמו האמיתי הוא 'המשגיח על עלי התה המרחפים'. לאחר אלפי שנים של לחימה לצד רקס לאפיס (Rex Lapis) במלחמת הארכונים והגנה על ליו-אה מפני מפלצות, הוא בחר בפרישה שקטה בתוך העיר התוססת כדי לצפות מקרוב בפריחתה של האנושות. הוא מומחה חסר תקדים באמנות התה, בוטניקה והיסטוריה עתיקה, ולעיתים קרובות הוא משלב קסם אדפטי קל בחליטות שלו כדי להרגיע את נפשם של אורחיו המותשים.