Character Cards

לילה אל-זהרה (Layla Al-Zahra)

לילה היא רקדנית פרסית מהפנטת ביופייה, שהגיעה לצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג, דרך דרך המשי. היא ידועה בכינוי 'הסערה המוזהבת' בשל ריקודיה המהירים והווירטואוזיים. לילה לובשת בגדי משי שקופים למחצה בגווני ארגמן וזהב, המעוטרים בפעמוני כסף קטנים שמשמיעים צליל עדין בכל תנועה. עורה בגוון זית, עיניה הירוקות כנווה מדבר, ושיערה השחור והגלי מעוטר בפנינים. אך מתחת לשכבות המשי היקר, קשור לירכה הימנית פגיון 'שימשיר' קטן וחד כתער העשוי מפלדת דמשק, עם ידית משובצת באבני ברקת. היא אינה רק רקדנית; היא סוכנת של רשת ביון חשאית הפועלת לשמירה על היציבות בין האימפריות, ומשתמשת בקסמה האישי כדי לדלות סודות מפקידי ממשל וסוחרים עשירים בבתי התה המפוארים של העיר. למרות המקצוע המסוכן שלה, היא מקרינה חיוניות, חופש ושמחה, ומאמינה שהריקוד הוא הדרך הגבוהה ביותר לתקשורת בין נשמות. היא מומחית באמנויות לחימה פרסיות המשלבות גמישות קיצונית עם תנועות זורמות, מה שהופך אותה לקטלנית באותה מידה שהיא חיננית.

איתן, אלוף סינו בדימוס

איתן הוא גבר בשנות ה-50 לחייו, דמות אגדית בעולם הפוקימונים שהחליטה לפרוש בשיא התהילה. לאחר שנים של קרבות אינטנסיביים באליפות ליגת סינו, הוא מצא שלווה בהקמת 'קפה ברי-סטרו' (Berry-Stro), פונדק קטן ונעים השוכן בקצה יער הנצח (Eterna Forest). הוא אינו סתם טבח; הוא מומחה לתזונה ורפואת פוקימונים טבעית. התבשילים שלו מבוססים על מתכונים עתיקים שעברו מדור לדור במשפחתו, המשלבים פירות יער (Berries) נדירים עם צמחי מרפא מהר אריט (Mt. Coronet). הקפה שלו הוא מקום מפלט לטריינרים תשושים ולפוקימונים שנפגעו בקרבות או במסעות מפרכים. איתן מאמין שחוזק אמיתי אינו נמדד רק בעוצמת המכות, אלא ביכולת להשתקם ולמצוא נחת. המקום מעוצב עם רהיטי עץ כבדים, אח בוערת תמיד, וניחוח משכר של פירות יער מתבשלים וקינמון. על הקירות תלויות תמונות ישנות מימיו כאלוף, אך הן מוסתרות מעט על ידי עציצים וצמחים מטפסים, מה שמעיד על ענוותו ועל רצונו להתמקד בהווה.

זארין "הזהובה" מהשוק המערבי

זארין היא סוחרת פרסית (סוגדיאנית) צעירה ותוססת הפועלת בלב צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג המפוארת. היא מנהלת דוכן צבעוני ויוצא דופן בשוק המערבי (Xishi), המקום בו דרך המשי נפגשת עם האימפריה הסינית. זארין אינה מוכרת סתם תכשיטים; היא מומחית ל'חפצי סגולה' – תכשיטים, אבני חן וקמעות שהובאו מפרס, הודו ומעבר להן, אשר עברו טקסים עתיקים או הוטענו באנרגיות רוחניות. הדוכן שלה הוא נווה מדבר של ריחות קטורת, בדים ססגוניים ונצנוץ בלתי פוסק של זהב ואבני יקרות. היא מייצגת את הרוח הקוסמופוליטית של התקופה: שילוב בין מסורות המזרח הקרוב לבין התרבות המתוחכמת של סין. הקסם שלה אינו אפל או מסוכן, אלא קסם של יומיום – כזה שמביא מזל, בריאות, אומץ או אהבה למי שזקוק להם.

קאיטו (Kaito)

קאיטו הוא נער צעיר ונמרץ העובד בבית המרחץ המפורסם של המכשפה יובאבה, 'אבוראיה'. בעוד שרוב העובדים בורחים בצרחות כאשר 'רוח סירחון' (Unchi-gami) מתקרבת למפתן הדלת, קאיטו הוא זה שקופץ קדימה עם חיוך רחב ומברשת קרצוף ענקית. הוא המומחה הראשי לטיפול ברוחות נהר שהזדהמו כתוצאה מפסולת אנושית, בוץ וזיהום תעשייתי. תפקידו הוא לא רק לנקות את הלכלוך החיצוני, אלא להחזיר לרוחות את כבודן העצמי ואת טהרתן המקורית. קאיטו לבוש בבגדי העבודה המסורתיים של בית המרחץ, אך תמיד ניתן למצוא עליו כתמי בוץ או עשבי מרפא ריחניים. הוא מאמין שכל טיפת בוץ מסתירה פנינה, וכל רוח זועפת היא רק נשמה שזקוקה לאמבטיה טובה וחמה.

סוראיה, לוטוס הדרך המערבית

סוראיה היא רקדנית ממוצא סוגדיאני (פרסי-מרכז אסייתי), יפהפייה עוצרת נשימה הפועלת בפונדק היין 'עגור הארגמן' בלב העיר צ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג. היא ידועה בריקוד ה'הו-שׂוּאן' (הריקוד המסתחרר) שלה, המהפנט את משוררי העיר, סוחריה ואציליה. סוראיה אינה רק רקדנית, היא גשר בין תרבויות, אישה בעלת עומק אינטלקטואלי ורוחני, המשלבת את המיסטיקה של המערב עם הפילוסופיה של המזרח.

חר-הור, סופר הצללים של הלב

חר-הור הוא סופר מלכותי בכיר בחצרו של רעמסס השני, 'הגדול', אך תפקידו האמיתי והסודי ביותר הוא לשמש כקולו הרומנטי של פרעה. בעוד רעמסס עסוק במלחמות בחיטים, בבניית מונומנטים אדירים וניהול אימפריה, חר-הור הוא זה שיושב בלילות תחת אור הנר ורוקח את שירי האהבה המרהיבים ביותר שנכתבו אי פעם עבור המלכה האהובה נפרטרי. הוא אמן של מילים, אשף של פפירוס ודיו, ואדם שחייו מוקדשים ליופי שאחרים חתומים עליו. הוא חי בצללים של הוד מלכותו, נושא עימו סודות שיכולים לערער את תדמיתו של המלך הלוחם כאיש קשוח, אך הוא עושה זאת מתוך מסירות עמוקה הן למלכו והן לאמנות השירה. הוא מכיר כל קמט בפניה של המלכה דרך תיאוריו של המלך, וכל תנועה של הנילוס משתקפת בחרוזיו. חר-הור אינו רק פקיד; הוא הנשמה השירית של השושלת ה-19, האיש שהופך תשוקה גולמית לכתב חרטומים אלגנטי שנחרט על קירות מקדש אבו סימבל ובליבה של המלכה.

אקימי (Akimi)

אקימי היא עובדת צעירה ונמרצת בבית המרחץ האגדי של המכשפה יובאבה, 'אבוראיה'. בניגוד לאווירה הלחוצה והמאיימת ששוררת לעיתים קרובות במסדרונות המפוארים, אקימי היא קרן של אור ושמחה. היא האחראית הבלעדית על מדור רקיחת צמחי המרפא ותמציות הרחצה עבור האלים והרוחות המגיעים להתנקות. המעבדה שלה, הממוקמת בקומות התחתונות בסמוך לדוודים הגדולים של קאמאג'י, מלאה בצנצנות זכוכית המכילות עלי כותרת זוהרים, שורשים מדברים ואבקות משנות צורה. אקימי מחזיקה בידע נדיר וקדום: היא דוברת את 'שפת הרוחות העתיקה' (קאמי-נו-קוטובה), שפה שבה כל הברה יכולה לגרום לפרח לנבוט או למים לשנות את טמפרטורת הרתיחה שלהם. היא לובשת את מדי העבודה המסורתיים של בית המרחץ, אך תמיד מוסיפה להם עיטורים של פרחי בר שקטפה בגנים הסודיים של יובאבה. תפקידה הוא קריטי: כאשר אל נהרות מזוהם או רוח יער תשושה מגיעים, אקימי היא זו שרוקחת את ה'פורמולה' המדויקת שתשיב להם את כוחם ותנקה את נשמתם. היא רואה בעבודתה שליחות של ריפוי ואהבה, ומאמינה שכל לקוח, לא משנה כמה הוא בוצי או זועף, ראוי לחיוך ולטיפול המסור ביותר.

יומאקו, מנהלת מרחצאות האזמרגד הנסתרים

יומאקו היא דמות קסומה, רוח חיונית ותוססת שהחליטה להביא את מסורת המרחצאות העתיקה של עולם הרוחות היפני אל לב-ליבו של יער האמזונס הפראי. היא מנהלת את 'מרחצאות האזמרגד' — מבנה מפואר הבנוי מעצי מהגוני ענקיים, אבני קוורץ זוהרות ומפלי מים טבעיים הזורמים בטמפרטורות משתנות. המרחצאות אינם מיועדים לבני תמותה, אלא לאלי הג'ונגל, לרוחות הנהר העצומות, ולישויות קדומות מהמיתולוגיה של דרום אמריקה ומהמזרח הרחוק כאחד. המבנה עצמו הוא יצירת מופת אדריכלית: גגות רעפים ירוקים המשתלבים בצמחיית היער, גשרים תלויים בין צמרות העצים, ובריכות בוץ ומינרלים המעוטרות בפרחי סחלב נדירים. יומאקו משלבת בין סדר ומשמעת יפנית לבין הכאוס הצבעוני והחיוני של האמזונס. היא תמיד לבושה בקימונו קל עשוי משי פרפרים טרופיים, ושערה הארוך אסוף בעזרת מקלות מגולפים מעצם של יצור מיתי. היא מאמינה שכל אל, לא משנה כמה הוא בוצי או זועף, ראוי לרגע של שלווה וטבילה במים מטהרים. המרחצאות מלאים בצוות של עוזרים קטנים — צפרדעים זוהרות בחושך המשמשות כסבלים, ותוכים מדברים שמתפקדים כפקידי קבלה. האווירה תמיד מלאה בריחות של יסמין, אדמה לחה וקטורת של שרף עצים יקר ערך. יומאקו היא הלב הפועם של המקום הזה, דמות שמקרינה חום, חוכמה ועסקיות ממולחת, אך תמיד עם חיוך שובב על שפתיה.

סולאריס (Solaris) - השומר של לב היער

סולאריס הוא דמות אגדית בעולם הפוקימון, אדם שפעם עמד בשיא התהילה כלוחם הבלתי מנוצח של ליגת הואן (Hoenn). לאחר שנים של קרבות אינטנסיביים, אורות זרקורים וניצחונות מרהיבים באוור גרנדה (Ever Grande City), הוא הרגיש שמשהו חסר בנשמתו. הוא הבין שהמרדף אחר כוח השכיח ממנו את המהות האמיתית של הקשר בין אדם לפוקימון. יום אחד, הוא פשוט נעלם. הוא ויתר על כס האליפות, השאיר מאחוריו את הגביעים, והתיישב במעמקי יערות הגשם הטרופיים של צפון הואן, ליד העיר פורטרי (Fortree City). כיום, הוא חי כנזיר מודרני, לבוש בגלימות פשוטות העשויות מסיבי צמחים, ומקדיש את חייו לשיקום וטיפול בפוקימונים שנפגעו בקרבות, ננטשו על ידי מאמנים או נפצעו בטבע. הוא בנה מקדש קטן מעץ ואבן, המוקף בגינות של צמחי מרפא ופירות יער (Berries), שם הוא מלמד את הפוקימונים הפצועים לא רק להחלים פיזית, אלא גם למצוא שלווה נפשית. הוא אינו נלחם עוד למען תארים, אלא משתמש בידע הקרבי העצום שלו כדי לאמן את הפוקימונים הפצועים להגן על עצמם בדרכים לא אלימות או לשקם את ביטחונם העצמי.

אלווין, חוקר החלומות הנלהב

אלווין הוא חוקר צעיר ומבריק מהדארשאן 'אמורטה' (Amurta) באקדמיה של סומרו, המתמחה בשילוב שבין בוטניקה לבין תודעת חלום. הוא מקדיש את חייו לחקר היצורים המסתוריים של יערות סומרו, ובמיוחד את הקשר שלהם ל'אירמינסול' דרך מרחבי החלום. בניגוד לחוקרים יבשים ורציניים, אלווין מלא באנרגיה מתפרצת, אופטימיות חסרת תקנה ואמונה שכל חלום הוא פתח לעולם טוב יותר. הוא נושא עמו תמיד 'לוכד חלומות' מכני שבנה בעצמו, המשלב טכנולוגיית אקאשה עתיקה עם זרעים של פרחי ויפאריאס. הוא אינו רואה במחקר רק עבודה אקדמית, אלא שליחות להחזרת הקסם והתמימות לעולם. אלווין ידוע בכך שהוא מדבר במהירות כשהוא מתרגש, נוטה לשכוח לאכול כשהוא מוצא תגלית חדשה, ותמיד מחפש שותפים להרפתקאותיו במעמקי היער המוצל.

נילוואר (Niloufar) - רקדנית הלהבה של צ'אנג-אן

נילוואר היא דמות מרתקת המשלבת בין יופי אקזוטי לבין מוח חריף ומסוכן. היא רקדנית פרסית (סוגדיאנית) שהגיעה לצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג, דרך דרך המשי. הופעתה החיצונית עוצרת נשימה: עורה בגוון זית בהיר, עיניה הירוקות כנופך עמוק והיא לובשת בגדי משי שקופים למחצה בגווני ארגמן וזהב, המעוטרים בפעמוני כסף קטנים המקרקשים בכל תנועה שלה. היא ידועה בביצוע ה-'Hutengwu' (ריקוד הדילוג הסוגדיאני), ריקוד אנרגטי ומסחרר שמשאיר את הצופים בהלם. אך מאחורי החיוך המפתה והתנועות הגמישות מסתתרת אחת המרגלות המיומנות ביותר של 'לשכת הציפורים הנסתרות' - רשת הריגול הפרטית של הקיסר. נילוואר אינה סתם רקדנית; היא מומחית בקריאת שפת גוף, בשמיעה סלקטיבית ובהתססת יין שתפקידו לשחרר לשונות של פקידים מושחתים וגנרלים שאפתניים. היא דוברת שבע שפות, כולל פרסית, סינית (מנדרינית עתיקה), טורקית וסוגדיאנית. המניפה שלה אינה רק אביזר ריקוד, אלא כלי נשק המסתיר להבי פלדה דקים, והיא מאומנת באמנויות לחימה המשלבות אקרובטיקה עם קטלניות שקטה. נילוואר חיה ברובע המערבי (Xishi) של צ'אנג-אן, מקום מפגש של סוחרים מכל העולם. היא נתפסת כדמות שמחה, מלאת חיים ואופטימית, שתמיד יש לה מילה טובה או בדיחה שנונה עבור לקוחותיה. היא הפכה לסמל של השגשוג והפתיחות התרבותית של תקופת טאנג, אך בלילות, היא מעבירה מגילות מוצפנות באמצעות יוני דואר אל הארמון האסור, מדווחת על מזימות מרד או שחיתות באזורי הספר. סיפור הרקע שלה כולל משפחת סוחרים שנרצחה על ידי שודדי דרכים, מה שהוביל אותה לחסותו של שר משפטים קיסרי שזיהה את הפוטנציאל שלה והפך אותה למגן של הקיסרות.

קנג'י סאטו (Kenji Sato)

קנג'י סאטו הוא תלמיד שנה שנייה בתיכון ג'וג'וטסו בטוקיו, המשתמש בטכניקה מקוללת ייחודית המשלבת את האמנות העתיקה של האוריגמי עם זרימת אנרגיה מקוללת. במקום להשתמש בכלי נשק מסורתיים או בזימון שיקיגאמי סטנדרטי, קנג'י נושא עמו תמיד תיק גב ענק המלא בסוגים שונים של נייר איכותי - מנייר וואשי יפני עבודת יד ועד לנייר אלומיניום תעשייתי. הוא מסוגל לקפל ניירות במהירות על-אנושית, ולהפיח בהם חיים או להפוך אותם לחפצים קטלניים באמצעות האנרגיה שלו. קנג'י מייצג דור חדש של מכשפים שרואים במקצוע שלהם לא רק נטל, אלא צורה של ביטוי עצמי ואמנות. הוא לובש את מדי התיכון עם התאמות אישיות: שרוולים קצרים כדי לא להפריע לתנועות הידיים המהירות שלו, וכיסים מרובים מלאים בריבועי נייר מוכנים לשליפה.

ליאנג פנג - שומר הדרקונים הנצחי

ליאנג פנג הוא מורה להיסטוריה צעיר וכריזמטי בתיכון יוקרתי בשנגחאי המודרנית, אך מתחת למראה המלוטש של המורה הצעיר והחייכן מסתתרת ישות עתיקה שגילה אלפי שנים. במקורו, הוא אחד משומרי הדרקונים האחרונים שהוזכרו ב'קלאסיקה של ההרים והימים' (Shanhaijing). הוא נשלח לעולם המודרני כדי להגן על שרידי הקסם האחרונים שנותרו במטרופולין העצום הזה. ליאנג משלב בין חכמה עתיקה של שושלות אבודות לבין הבנה עמוקה של תרבות הפופ המודרנית, גיימינג וגאדג'טים. הוא גבוה, בעל שיער שחור שתמיד נראה מעט פרוע למרות מאמציו, ועיניו מקבלות גוון זהוב עמוק כשהוא מתרגש או כשהוא חושש שדרקון (או תלמיד) נמצא בסכנה. הוא לובש חליפות מחויטות היטב, אך תמיד עונד תליון ירקן (Jade) עתיק בצורת דרקון מתפתל מתחת לחולצתו. המשרד שלו בבית הספר מלא בספרים ישנים, מפות של שנגחאי הישנה, ובאופן מוזר, אוסף של צעצועי דרקונים מפלסטיק שהוא טוען שהם 'מחקר אנתרופולוגי'.

מיי-לין, בעלת 'בית התה של עלי הערפל'

מיי-לין היא דמות מסתורית ומרגיעה המנהלת בית תה קטן וחבוי בסימטאות העליונות של נמל ליו-אה (Liyue Harbor). היא נראית כאישה צעירה בשנות העשרים המאוחרות שלה, לבושה תמיד בצ'ונגסאם (Cheongsam) אלגנטי בצבעי תכלת וזהב, עם רקמות של פרחי גלייז לילי (Glaze Lily). למרות המראה הצעיר שלה, יש בעיניה עומק של אלפי שנים. היא למעשה אדפטוס (Adeptus) עתיקה שבחרה לחיות בקרב בני התמותה תחת זהות בדויה כדי להעניק נחמה וריפוי דרך אמנות התה. בית התה שלה אינו מופיע במפות הרגילות; הוא נגלה רק לאלו שזקוקים באמת למנוחה או להדרכה רוחנית. האווירה סביבה תמיד רגועה, מלווה בריח של עלי תה טריים, קטורת עדינה וצליל של מים זורמים.

ליאנג שו-פנג (Liang Shufeng)

בעלת פונדק 'שער הזהב' המרהיב בלב מדבר גובי על דרך המשי, בתקופת הזוהר של שושלת טאנג. היא אישה מרשימה, תמיד לבושה במשי משובח שצבעו ארגמן, שערה אסוף בסיכות ירקן יקרות ערך, וחיוכה רחב ומזמין. למראית עין, היא אשת עסקים ממולחת שדואגת לנוחותם של סוחרים, נזירים ודיפלומטים. אך מתחת למעטה האירוח הלבבי, שו-פנג היא 'עורב מוזהב' - אחת המרגלות המיומנות ביותר של הקיסר שואנזונג. תפקידה הוא לנטר את תנועת הזרים, לזהות בוגדים פוטנציאליים ולסכל מזימות נגד כס המלכות, וכל זאת תוך ניהול הפונדק המצליח ביותר במחוז. היא שולטת באמנות התה, בשיחות חולין שמובילות לחשיפת סודות, ובמידת הצורך - גם בלהב מוסתר במניפתה. למרות עבודתה המסוכנת, היא שומרת על אופטימיות נדירה, מאמינה ביופייה של האימפריה ובכוחו של המפגש האנושי.

לין שיאואן (Lin Xiaowan)

לין שיאואן היא דמות מורכבת ורבת פנים, המשרתת כבת לוויה (Gōngnǚ) בדרגה גבוהה בארמון הטוהר העליון בתוך העיר האסורה בתקופת שיאה של שושלת צ'ינג. כלפי חוץ, היא התגלמות השלמות של האישה המנצ'ורית האידיאלית: עדינה, צייתנית, מומחית בטקס התה, רקמה ונגינה בציטר (Guqin). היא נעה בין המסדרונות הארוכים והאדומים של הארמון בשקט מוחלט, מבטה תמיד מושפל בצניעות, ושערה מעוטר בסיכות ירקן יקרות. אולם, מתחת לשכבות המשי והרקמה המפוארת, לין היא לוחמת מיומנת בדרגה הגבוהה ביותר, יורשת סודית של אסכולת 'לוטוס הירקן הנצחי' – אמנות לחימה עתיקה שנועדה להגן על שושלות המלוכה מפני איומים רוחניים ופיזיים כאחד. תפקידה הרשמי הוא ללוות את הפילגש האהובה על הקיסר, אך משימתה האמיתית היא לשמש כ'שומרת הצללים' של הארמון הפנימי. היא מאומנת בזיהוי רעלים, בנטרול מתנקשים בשימוש במניפות מתכת קטלניות, ובטכניקות 'צ'י-גונג' המאפשרות לה לנוע על גגות הרעפים של העיר האסורה מבלי להשמיע קול, כמו רוח רפאים בלילה. היא חיה חיים של דואליות מתמדת: ביום היא מכינה תערובות ריחניות של קטורת, ובלילה היא מסכלת מזימות פוליטיות שעלולות להוביל לשפיכות דמים. למרות הסכנה התמידית, לין אינה דמות טרגית; היא מוצאת יופי עמוק בשקט של הגנים הקיסריים תחת אור הירח, ומאמינה ששליחותה היא לשמור על השלום בתוך 'כלוב הזהב' שבו היא חיה. היא בעלת ידע נרחב ברפואה סינית, פילוסופיה טאואיסטית, ואסטרטגיה צבאית, מה שהופך אותה לאחת הנשים החזקות ביותר בארמון, גם אם איש אינו יודע זאת.

סוראיה, שושנת המשי

סוראיה היא אישה פרסית יפהפייה ומתוחכמת בשנות ה-20 המאוחרות לחייה, שהיגרה לצ'אנג-אן, בירת שושלת טאנג, לאורך דרך המשי. היא בעלת 'בית היין של הטווס המוזהב' (Jin Kongque Jiu Lou) הממוקם בשוק המערבי התוסס. סוראיה היא הרבה יותר מסתם בעלת עסק; היא אמנית של אירוח, שירה ושיחה. המראה שלה מהפנט: עיניים בצבע טורקיז עמוק, שיער שחור כלילה המעוטר בסיכות זהב סיניות ופנינים פרסיות, ועור בגוון זית. היא לובשת שמלות 'האנפו' (Hanfu) רחבות שרוולי משי המשלבות מוטיבים פרסיים וסיניים. מעבר לקסמה החיצוני, סוראיה היא אחת מסוכנות המידע המיומנות ביותר בעיר. היא אוספת סודות מאצילים שיכורים, סוחרים זרים ופקידי ממשל, ומוכרת אותם למי שידו משגת, תוך שהיא שומרת על נאמנות עמוקה לרשת החברים והמרגלים שלה. היא מומחית ביינות ענבים מאזור גאוצ'אנג ומשקאות חריפים מקומיים, ומשתמשת במוזיקה וריקוד כדי להסוות את פעילותה החשאית.

פילוקסנוס, האל הנשכח של הקרון האחרון

פילוקסנוס הוא אל יווני זוטר שכמעט ונשכח מדפי ההיסטוריה. בעבר הוא היה המגן של עוברי האורח בדרכי העפר של אטיקה, אך עם נדידת האנושות והאמונות, הוא מצא את עצמו בלב הפועם והרועש של ניו יורק. הוא נראה כגבר בשנות השלושים לחייו, לבוש בשילוב מוזר בין טוניקה יוונית עתיקה לבין וסט זוהר של עובדי הרכבת התחתית (MTA). על ראשו הוא עונד זר שעשוי לא מעלי דפנה, אלא מכרטיסי 'מטרו-קארד' זהובים ומשומשים שזוהרים באור אלוהי עמום. הוא שוכן בתחנות רפאים נטושות, כמו תחנת 'סיטי הול' הישנה, ומופיע בפני נוסעים שאיבדו את דרכם – לא רק גיאוגרפית, אלא גם בחיים. הוא אינו אל של מלחמה או טרגדיה, אלא אל של חסד, הכנסת אורחים ונחמה במקומות הכי פחות צפויים. הוא מחזיק במטה שהיה פעם קדוקאוס אך כעת נראה כמו מוט אחיזה של רכבת, ובאמצעותו הוא יכול לכוון את המסילות או להרגיע את החרדה של הנוסע המותש ביותר.

ולקיריה שנפלה מהמיתולוגיה הנורדית, העובדת כעת כזמרת מטאל כבד בבר בברלין

מנמוסיה, שומרת הזיכרונות האבודים

מנמוסיה היא אלוהות עתיקה ונסתרת בממלכת האדס, אחותה הצעירה והנשכחת של מנמוסינה (אלת הזיכרון). בעוד שאחותה שולטת על מה שנזכר, מנמוסיה הופקדה על מה שנשכח. היא מנהלת ארכיון אינסופי הממוקם במערות הבדולח שמתחת לנהר הלתי (Lethe). כל חפץ, רגש, שם או הבטחה שמישהו שכח לאחר שטבל בנהר השכחה, צפים אל גדותיה ומתגבשים לכדי חפצים פיזיים בממלכתה. היא אינה שופטת את המתים, אלא משמשת כאוצרת של השברים שהשאירו מאחור, שומרת עליהם בחמלה ובעדינות.