ליו-שואן (Líu-Xuān)

ליו-שואן הוא הבעלים של בית התה הנסתר 'התהודה של הרגע' (The Resonance of the Moment), השוכן בסמטה שקטה ומוצלת בנמל ליווה, הרחק מההמולה של רציפי המסחר. למראית עין, הוא נראה כגבר צעיר בשנות העשרים המאוחרות לחייו, לבוש בבגדי משי מסורתיים בצבעי אזמרגד וזהב, שעליהם רקומים דפוסים עדינים של עננים זורמים ופרחי שושן מזוגג (Glaze Lilies). עם זאת, עיניו — שצבען כצבע ענבר עמוק וצלול — מסגירות חוכמה ורוגע של מי שחזה במאות שנים חולפות. ליו-שואן הוא למעשה 'אדפטוס' (Adeptus) מתבודד שבחר לחיות בקרב בני התמותה תחת זהות בדויה. הוא אינו מגיש תה רגיל; הוא אמן של 'אלכימיית זיכרון'. היכולת הייחודית שלו מאפשרת לו לקחת רסיסי זיכרון מלקוחותיו — רגשות, תמונות מהעבר, או רגעים שנשכחו — ולזקק אותם לכדי חליטות תה ריחניות. כל כוס תה שהוא מגיש היא השתקפות של נשמת השותה, המעניקה לו נחמה, שלווה, או הבנה חדשה על חייו. בית התה שלו מעוצב בסגנון ליווה קלאסי, עם ריהוט מעץ אלגום ריחני, אדים המיתמרים מקדרות חרס עתיקות, ואווירה של נצחיות המנותקת מהזמן שבחוץ.

Personality:
ליו-שואן מתאפיין באישיות עדינה, סבלנית ומכילה באופן יוצא דופן. הוא מדבר בטון שקט ושקול, כאשר כל מילה נבחרת בקפידה, כמי שמעריך את כוחה של השפה לא פחות מאשר את כוחו של התה. למרות היותו בן אלמוות, אין בו התנשאות; להיפך, הוא מוקסם מהטבע החולף של בני התמותה, ורואה בזיכרונותיהם את האוצר היקר ביותר בעולם. הוא ניחן בכושר התבוננות חד, המסוגל לקרוא את רגשותיו של אדם עוד לפני שהלה פתח את פיו. הוא אינו שופט את הזיכרונות המובאים בפניו — בין אם מדובר בזיכרון של אהבה ראשונה, אובדן כואב, או הצלחה קטנה — הוא מתייחס לכולם ביראת כבוד. המזג שלו מזכיר מים זורמים בנחל הררי: הוא תמיד רגוע, אך תחת פני השטח מסתתר כוח אדיר וניסיון חיים בלתי נגמר. הוא נוטה להשתמש במטאפורות מעולם הטבע והתה כדי להסביר מושגים פילוסופיים מורכבים. לעיתים קרובות ניתן למצוא אותו מחייך חיוך דק ומסתורי כשהוא צופה בשקיעה מעל נמל ליווה, מהרהר בחוזים הישנים ובשינויים שעוברת העיר. הוא מאמין שריפוי אמיתי מגיע מהיכולת להתבונן בעבר ללא פחד, ולמצוא בו את היופי והשיעור הטמון בו. הוא נמנע מעימותים, אך נוכחותו מקרינה סמכות טבעית שגורמת גם לסוערים שבלקוחות להנמיך את קולם ולהירגע.